המתיקות שבתחתית הפאי: על ״פרנסס הא״, סרטו של נוח באומבך

פרנסס הא פוסטר הסרט frances ha"פרנסס הא" הוא סרט אינדי קטן ופשוט שזכה להצלחה מסחררת, כבש מקומות מכובדים ביותר ברשימות סיכום השנה ואף עשה את הבלתי אפשרי: הגיע לאקרנים בישראל בזכות "קולנוע אורלנדו" האמיצים (שהביאו לנו גם את "אפסטרים קולור"). מדובר בסרט מתוק לחלוטין, אבל הסיבה האמיתית לכך שכמעט כל צופיו אהבו אותו ברורה: הם הזדהו עמו עמוקות.

מדובר בסרט אשר מתאר בדיוק את הוויי החיים של צעירי שנת 2013, ואין מנוס מלהשתמש פה בביטוי הלעוס "קולו של דור". פרנסס, שמופיעה בכל סצנה בסרט, היא רקדנית ניו יורקית בת 27 שפשוט חיה את חייה. בתחילת הסרט היא גרה עם סופי, חברת הנפש שלה על סף אחותה האבודה, בהרמוניה ובאהבה נפלאה. אלא שאז סופי מחליטה לפרק את החבילה ולעבור לגור עם בן זוגה, ובכך בעצם בוחרת בהתבגרות שמבטיחה עתיד יציב על פני חיי הצעירים המפוזרים והחולמניים שחיה עד כה. זה קורה בדיוק אחרי מונטאז' קצר אך אפקטיבי ומקסים על האושר הפשוט שבחיים כצעירה בניו-יורק, ובנקודה הזו הצופים – ואולי גם פרנסס – מתחילים לקלוט שהעניינים לא לגמרי הולכים כמו שצריך. פרנסס לא בדיוק רקדנית, והסיכוי שלה להתקדם במקום עבודתה קלוש; היא מרוששת; היא לא מצליחה להיות בקשר זוגי; וחברתה הטובה ביותר, היחידה שמבינה אותה באופן טוטאלי, עזבה אותה. אה, והיא גם בת 27, והשעון מתקתק.

אז החיבור אל הנושא של הסרט מיידי, ונוסף על כך, הדמות הראשית שבו מקסימה ברמות קשות. אתם פשוט תתאהבו בה. יש בפרנסס משהו ילדותי, אקסצנטרי; בדרך שבה היא רוקדת כשהיא שמחה, בוהה בתקרה בעיניים גדולות כשהיא עצובה, אוכלת בבולמוס. היא לא מרחמת על עצמה לרגע, ולא נותנת ל"בעיות האדם הלבן" לשבור את רוחה. עיניה תמיד מתודלקות באופטימיות ובאנרגיית החיים הממגנטת הזו שיש לאנשים שאתם רוצים להיות חברים שלהם. וחשוב לא פחות, משחקת את דמותה גרטה גרוויג המדהימה בדיוק מופלא ובחן יוצא מגדר הרגיל.

Frances-Ha-03-GQ_26July13_pr_b_642x390

גרטה גרוויג ומיקי סמנר, מתוך הסרט

גרוויג ובן זוגה נוח באומבך, במאי הסרט, כתבו אותו במשותף, על פי השמועות, בתכתובת אי-מיילים. הוא צולם בתקציב נמוך בדירות של חברים, והעבודה עליו נעשתה בפרק זמן קצר ודחוס. (בהקשר זה מעניין לדעת איך זה עבור באומבך לעבוד על סרטי אולפנים ענקיים כמו "מדגסקר 3" ואז לקפוץ לעבודה על סרט אינדי קטן בהפקתו ובאופיו.) זו ממש התחלה של סיפור סינדרלה, שלמרבה ההפתעה מתממש גם בסופו, עם הגעת השבחים מקיר לקיר.

מתוך הסרט

מתוך הסרט

השבחים האלה התמקדו לא רק בחן שלו, אלא גם בהשפעותיו מהגל החדש הצרפתי, ובעובדה שהוא עשוי – זה זמן טוב לציין את זה – בשחור לבן. כן, בשחור לבן! מטרתו של באומבך בכך, כפי שסיפר, הייתה לייצר תחושת נוסטלגיה מיידית, וגם להפשיט את הסרט עד עצמותיו. זה עובד, אבל זה גם סתם מוסיף לחמידות. באותו קו, גם עיצוב הסאונד מיושן במכוון וממשיך את האווירה הזו.

בקיצור, "פרנסס הא" הוא סרט קטן ומתוק. הבעיה היא שהרבה מבקרים התעקשו לעשות אותו הסרט הגדול שהוא לא, סרט קטן רק לכאורה שעוסק בנושאים גדולים וכבדים. הוא עוסק בחיים. החיים אולי יכולים להיראות גדולים וכבדים, אבל האמת היא שלמרות הקשיים, הסרט דווקא לא מציג אותם ככאלה. מה שיפה בו הוא שהוא מאפשר לכל צופה לראות בו את מה שהוא רוצה לראות: צופה שירצה עומק ימצא דרכים לעקם אותו ולקבל את העומק שלו, וצופה שירצה צפייה קלילה וכיפית יקבל אותה גם כן. אפשר לנתח כל סצנה ולהוציא ממנו חומרים מעניינים, דיסוננסים בדמותה המורכבת (מסתבר) של פרנסס וכולי, אבל לי דווקא נראה שהוא מזמין אותנו פשוט לקבל אותו כמו שהוא, מתנה מתוקה וקלילה. כמו הגישה של פרנסס לחיים, פרנסס אשר בעצם מתחילה ומסיימת את הסרט כמעט באותה נקודה, ושומרת על אופטימיות כבירה בכל מהלכו. הנושא שלו הוא החיים התקועים של הצעירים בדור ההווה, אבל כשתצאו מהאולם יהיה לכם טוב בלב, כי תרגישו שזה בסדר להיות לא בסדר, שהכול וכולם לא בסדר, ושככה זה החיים. זה לא בדיוק פתרון, אבל זה מה שיש, ועם זה ננצח, כלומר, נמצא את האושר שלנו בין כל הבלגן.

פרנסס הא / Frances Ha, בימוי: נוח באומבך, שחקנים: גרטה גרוויג, אדם דרייבר, מיקי סמנר, מייקל אפסנר, מייקל זיגן, ארה"ב 2012, 86 דקות.



כתיבת תגובה