הזקן והים: על ״הכל אבוד״ בכיבובו של רוברט רדפורד

הכול אבוד"הכול אבוד", כשמו, הוא סרט מינימליסטי. מאוד מינימליסטי. ברמה כל כך גבוהה שהוא כבר אקספרימנטלי, ובכל מקרה, תוצר שמפתיע מאוד לקבל מהוליווד. סיכום העלילה: אדם זקן ובודד שספינתו טובעת באמצע האוקיינוס ההודי מנסה לשרוד. זהו.

מזכיר לכם משהו? לא נתפלא. אין מנוס מלהשוות את הסרט ללהיט השנה שרץ כרגע במסכים: "כוח משיכה". אבל השניים האלה שונים, שונים מאוד, ולא רק מפני שאחד מתרחש בחלל ואחד באוקיינוס. בעוד "כוח משיכה" הוא סרט שכולם יוכלו להתחבר אליו, "הכול אבוד" הוא לא סרט מאוד קומוניקטיבי. כל התסריט שלו מסתכם במסמך בן שלושים ושלושה עמודים, ואת כל מה שרוברט רדפורד – הדמות היחידה בסרט – אומר, אפשר להעלות על הכתב בלא יותר מחצי עמוד. אין לו תחנת חלל להתקשר אליה. אין לו חבר למסע שהוא יכול להתייעץ איתו. כרובנו (או שלא), הוא לא מדבר לעצמו. ומבחר פעולות ההישרדות שהוא צריך לבצע מצומצם הרבה יותר מזה שעומד לרשותה של סנדרה בולוק.

עוד סרט שניתן להשוות אותו אליו הוא "חיי פיי", אבל ההשוואה הזאת מטורפת, ולו רק מבחינת כמות הטקסט – זה כמו להעמיד שיר הייקו מול רומן בשני כרכים. תשכחו מסיפור מסגרת. תשכחו מכל פרט מידע כלשהו לגבי הדמות – לא שם, לא היסטוריה, לא גיל, כלום. תשכחו מהזיות צבעוניות, תשכחו מנמר, תשכחו מרמז אפשרי ליבשה בזווית העין. גם בפיראטים סומלים לא תפגשו כאן, אם מסע ההישרדות באוקיינוס העלה לכם אסוציאצטיבית את "קפטן פיליפס". אנחנו לא יודעים אם רדפורד הוא קשיש חביב שמעביר את ימיו בקריאת שירה לאור ירח או רוצח במנוסה. אנחנו לא יודעים אם יש לו אישה, ילדים. אנחנו לא יודעים את מצבו הפסיכולוגי. והכי חשוב: אנחנו גם לא יודעים אם הוא יחיה הוא ימות. את זה, לשם שינוי, גם הוא לא יודע.

בקיצור, "הכול אבוד" מפשיט את הנרטיב שלו עד העצם, וכמו שהציע אור סיגולי במאמרו באתר "סריטה", מכאן קצרה הדרך למסקנה שמדובר בעצם במשל. ומהרגע שהרעיון הזה עולה, לא קשה למצוא את קווי המתאר של המשל הזה. "האיש שלנו", כמו שהוא נקרא בכתוביות הסיום, שט לו בנעימים על מים שקטים; יש לו טבעת על האצבע והוא לא מזניח את עצמו – הוא מתגלח לפני שהסערה מכה – בקיצור, בורגני. אלא שאז מיכלית תעשייתית המכילה נעלי ילדים נכנסת בספינה שלו ופוצעת אותה – התאגידים הכלכליים הגדולים מרסקים את האדם הקטן, ועתידו צף על פני המים. הוא מנסה לשרוד בעזרת האמצעים שעומדים לרשותו. הספינות הגדולות שחולפות על פניו לא שמות לב אליו ולא עוזרות לו. מתחת לפני המים שוחים להם דגים קטנים, ולאחר מכן – כרישים. וכך הלאה וכך הלאה.

הכול אבוד 2

רוברט רדפורד בשאנטי. מתוך הסרט

זה משל חביב, אבל כמו שסיגולי העיר, העובדה שרק הוא קיים בסרט הופך אותו לערך מוסף נטול ערך ראשוני. וזה ירגיש קצת ריק מדי עבור רוב הצופים. כמו "כוח משיכה", גם "הכול אבוד" מותח קלות אך לא באמת ממצה את פוטנציאל המתח הכרוך בו. רדפורד הזקן פועל באיטיות קצת מקוממת ולא נראה מוטרד יותר מדי עד שהמצב נהיה באמת בכי רע ללא מוצא, הצרות נופלות עליו אחת-אחת ולא ביחד או במשתלב כמו שאפשר היה לצפות שיקרה והפסקול (למרבה החסד, יש להודות) שומר על איפוק. מותחן זה לא. לא כולם יסכימו על התואר "משעמם", אבל אולי כן היה עדיף לקצר את הסרט בכעשר דקות.

ובנוגע להופעת המשחק המהוללת של רדפורד, אשר הרבה מסכימים על כך שתקנה לו מועמדות לאוסקר, ואולי גם תזכה אותו בפרס עצמו בפעם הראשונה בקריירה שלו – היא לא מגיעה לו. אני לא מבין למה כולם התרשמו ממנה כל כך. רדפורד בן ה77 נראה מדהים – הוא ללא ספק הגבר הכי יפה בגילו שראיתי. וכשהוא מצטנף בפינת סירת ההצלה, או אפילו כשהוא עסוק בפעילות שדורשת מאמץ גופני מתון, הוא עדיין נראה כמו נער. האיש הזה לא יזדקן לעולם. אבל תצוגת המשחק שלו לא מתקרבת לקרסוליים של זו של בולוק ב"כוח משיכה". היא לא רעה, אבל אני לפחות לא התרשמתי מהניואנסים שהוא אמור להעביר במבטיו ובשפת הגוף שלו ולא מהבעות פניו. מרשימה יותר ההישרדות שלו בתעשיית הקולנוע גם כיום מאשר ההישרדות שלו בלב ים.

robert-redford-all-is-lost

רוברט רדפורד קצת פחות בשאנטי. מתוך הסרט

ועדיין, מדובר בסרט טוב. הביקורות שזכה להן אמנם קצת מוגזמות, אבל לא לחלוטין. הצילום (פרנק ג. דמרקו, פיטר זוקריני) מרהיב; האפקטים האומנותיים מרשימים; הפשטות הויזואלית הופכת בשלב כלשהו למהפנטת, ודווקא היא מצליחה לסחרר את הצופה עד שייכנס אל תוך הסרט ואל תוך הדמות. ומכיוון שיש רק קו עלילה אחד רציף ומקום ההתרחשות מוגדר מאוד, ההרגשה היא של שאיבה פנימה אל תוך חוויה.

הסרט מתחזק ככל שהוא מתקרב לסוף תוך שהוא שוחק את הדמות שלו, ויחד איתה גם את הצופה, מה ש"כוח משיכה" לא הצליח לעשות. בשלב כלשהו גם אתם כבר תאבדו תקווה או תבכרו את המוות. וזאת הסיבה שהסוף שלו – אותו לא נגלה, כמובן, והסרט באמת נותן את תחושת הביטחון שהכול יכול לקרות – מרגש כל כך. שלוש השניות האחרונות הן מהסיומים העוצמתיים ביותר שראיתי בקולנוע, והן גרמו לי לעמוד על סף בכי באופן כמעט מיידי, במיוחד לאור הקהות הרגשית ששלטה בי לאורך רוב שאר הסרט. זה אולי קצת נדוש, במיוחד במישור האלגורי, אבל זה פשוט עובד.

בשורה התחתונה: סרט הישרדות מינימליסטי באופן קיצוני אך עשוי טוב. לצופים סבלניים שמחפשים סרט הישרדות שונה, ולמעריצים שמוכנים לשלם כדי לראות את רוברט רדפורד רטוב במשך שעה וחצי.

הכול אבוד / All Is Lost, במאי: ג'יי סי צ'נדור, שחקן: רוברט רדפורד, ארה"ב 2013, 106 דקות.  



כתיבת תגובה