ביקורת סרט: ״סיפור משפחתי״ קריר ומדויק

סיפור משפחתי פוסטר הסרטשנתיים לאחר סרטו הקודם "המשאלה" חוזר הבמאי היפני הירוקאזו קורה-אדה לעסוק בנושא הקרוב ללבם של היפנים: התא המשפחתי. הסרט מתמודד עם המקרה הידוע של שני תינוקות שהוחלפו בלידתם – כשעובדת ההחלפה, כמובן, מתגלה רק שנים לאחר מכן. המקרה המפחיד הזה לא חדש לקולנוע, ועדיין, הבחירה בו אמיצה: הוא גדול, מעמיק וקשה, ולחקור אותו תוך מימוש כל הפוטנציאל בסרט של שעתיים זו אינה משימה קלה. למרבה המזל, "סיפור משפחתי" (Like Father Like Son) מצליח לעשות זאת בדיוק ובעדינות מדהימים, למרות הקור מקפיא-העצמות שעולה מכל פריים בו.

הסרט מתמקד בעיקר במשפחה של הילד קייטה בן השש, שגדל לאב נוקשה ושאפתן שהרוויח את כל מה שיש לו בעבודה קשה. האהבה הרכה יותר של אמו לא מכסה על הבדידות שבהיותו בן יחיד, על היחס הדל שהוא מקבל מאביו ועל סדר היום המסודר והתכליתי שנקבע לו. המשפחה השנייה, לעומת זאת, משתייכת למעמד סוציו-אקונומי נמוך הרבה יותר, יש בה שלושה ילדים והאווירה בה שונה לגמרי: עממית עד גסות קלה, משוחררת וביתית. כך נוספים הפערים בסגנון החיים על ההחלטה הקשה שצריכה להתקבל לגבי עתידם של הילדים ומוסיפים מתח נוסף לעניינים.

"סיפור משפחתי" אמנם לא מבזבז את הזמן – הבשורה המרה מגיעה ממש בתחילת הסרט, ושוטים למטרות סינמטוגרפיה גרידא לא תמצאו כאן – אבל גם לא ממהר. כך הוא מצליח למצות את כל הנקודות שיש לגעת בהן בדיבור על נושא הילדים שהוחלפו, ומבלי להרגיש כאילו הוא מסמן וי על מטלות ברשימה. על הדרך ננגעים גם נושאים כמו פערים חברתיים, הזנחה הורית ויחסים בין דורות באופן שלא יכביד על העלילה אך לא ירגיש מאולץ. דבר יפה נוסף שהוא מצליח לעשות הוא לשמור על אופי משלו: המקרה אמנם ידוע וברור, אך לדמויות שלו יש אופי משל עצמן – ובעיות משל עצמן להתמודד איתן.

אך יש לו חיסרון אחד בולט: הקור הנורא שהוא משדר. לא ציפינו לסרט חמים ומערסל, כמובן (מה גם שהוא יפני), אבל היה נחמד לקבל קצת יותר חום, קצת פחות ריחוק מהדמויות, ולא רק שעתיים קרירות ומדויקות כאזמל מנתחים. אל תצפו לצפייה נעימה או לניקוי-ראש/העברת-זמן, אפוא, אבל אם אתם מחפשים סרט קשה (בקטע טוב) ומעורר מחשבה, "סיפור משפחתי" עושה את העבודה יפה מאוד.

סיפור משפחתי / Like Father Like Son, במאי: הירוקאזו קורה-אדה, יפן 2013, 120 דקות.



כתיבת תגובה