ביקורת סרט: ״חלום אמריקאי״ רק רוצה ליהנות

חלום אמריקאיעם פתיחתה של עונת טקסי הפרסים מגיעים אלינו כמה מהסרטים המדוברים ביותר של השנה, סרטים שזכו לבאזז אדיר ולהערצה כמעט גורפת מצד המבקרים. לצד "היא" של ספייק ג'ונז, "הזאב מוול סטריט" של מרטין סקורסזה ו"12 שנים של עבדות" של סטיב מקווין, נמנה ברשימה גם "חלום אמריקאי", סרטו החדש של דיוויד או. ראסל, אשר גם עבודתו הקודמת "אופטימיות היא שם המשחק" עוררה סביבה הרבה המולה ואף זיכתה את ג'ניפר לורנס באוסקר הראשון שלה כשחקנית הטובה ביותר. הדיבור הרחב על הסרטים האלה אמנם תורם להם, אך גם פוגע בהם: הוא יביא לקולנוע המונים שלא היו הולכים לצפות בהם אלמלא היו מקבלים ביקורות כל כך טובות, אך מצד שני, הוא יוצר ציפיות גבוהות מדי שלא עומדות במבחן המציאות. במקרה של "חלום אמריקאי" הוא גם לא מתאים לסרט עצמו: הבאזז לא הולם את מה שהוא בסך הכול קומדיית פשע מוצלחת, לא יצירה עמוקה ובעלת רבדים כמו שהיה אפשר לצפות.

העלילה מתבססת בריפיון על פרשה שנודעה בראשית האייטיז כ"אב-סקאם", או, כמו שהסרט עצמו מנסח את זה בכתובית שפותחת אותו, Some of this actually happenned. אירווינג (כריסטיאן בייל שוב עובר טרנספורמציה מדהימה כדי להיכנס לתפקיד) הוא בעל רשת מכבסות שעוסק בשוק השחור מהצד; הוא מתאהב בסידני (איימי אדמס המהממת והציצים שלה, שבהתחשב בזמן המסך שהם מקבלים אפשר לומר שהם שחקני משנה), צעירה ענייה עם שאיפות ובלי שום דבר להפסיד, והשניים הופכים לשותפים. סידני מתחזה לליידי בריטית ומפתה אנשים לשלם 5,000 דולרים תמורת הלוואה של 50,000, שכמובן לא תינתן להם; אירווינג מתמרן בין עסקיו השחורים, סידני פילגשו, אשתו המשוגעת קמעה רוזלין (ג'ניפר לורנס) ובנו החורג ממנה. אבל החגיגה נגמרת כשנכנס לתמונה ריצ'ארד (ברדלי קופר), סוכן בולשת שאפתן מדי, ועוצר את סידני. הוא מציע לשניים עסקה: אם יעזרו לו להפליל ארבעה נוכלים אחרים, ישוחררו. העניינים כמובן מסתבכים כשריצ'י מתאהב בסידני ומסרב להסתפק בארבעה נוכלים מן השורה, אלא מכוון לפוליטיקאים וגנגסטרים מסוכנים מדי.

חלום אמריקאי מתוך הסרט

תסרוקות ותרמיות: שני הנושאים הגדולים של הסרט בפריים אחד. מתוך הסרט

ויזאלית וחווייתית, הסרט הזה הוא תענוג. הוא משחזר באופן מופלא את רוח הסבנטיז, כולל הצבעוניות, המוזיקה, השפה, המחשופים, האטיטיוד, השיגעון, ואיך לא – התסרוקות. לצד זה הוא מפתח עלילת פשע מעניינת ובעלת טוויסטים שמוסברת לקורא בדיוק ברמת המאמץ המתאימה כדי לא לאבד אותו, ואפילו משלב הומור אפקטיבי בטוב טעם. אך הבעיה המרכזית שלו היא במרכיב חשוב לא פחות: הדמויות. חלקן עובדות – זוג הנוכלים, לדוגמה – וחלקן מרגישות חסרות, כמו זו של סוכן הבולשת, או מוכיחות את עצמן כמחוררות מדי, כמו זו של ג'ניפר לורנס, שהפעם, מצטער, לא גונבת את ההצגה. הדינמיקה בין הדמויות מעניינת מאוד אבל לא מפותחת מספיק, מה שמעורר תהיה אם האשמה היא בשחקנים (לורנס וקופר מפתיעים בהופעות מוגזמות עד מבוכה קלה) או בתסריט (הממש לא מושלם מהפן הזה). בנוסף, לא ברור אם הסרט התכוון לפתח רעיונות או להיות עמוק יותר ממה שהוא נדמה, אבל אם אכן התכוון, הוא לא מצליח לעשות זאת.

"חלום אמריקאי" – תרגום כל כך קלוקל לAmerican Hustle שהוא כבר נושא משמעות משלו – איך תרמיות פשע ושחיתות החליפו פתאום את הפרברים? – הוא סרט הרבה יותר טוב מ"אופטימיות" הפושר מינוס, אך התשבוחות שזכה לו (סרט השנה של איגוד המבקרים של ניו יורק, למשל) מוגזמות ללא ספק. עם זאת, כקומדיית פשע כיפית, אווירתית ועתירת כוכבים הוא מתפקד מעולה, כך שאם תתנערו מהציפיות המוגזמות תזכו בצפייה קלילה ומהנה מאוד, בדיוק כמו שמבטיח הטריילר המעולה, שהוא כנראה הטריילר הכי טוב שנעשה אי פעם, ואם צריך לתת למישהו פה פרס – הוא הבחירה המוצדקת ביותר.

חלום אמריקאי / American Hustle, בימוי: דיוויד או. ראסל, ארה"ב 2013, 138 דקות.



כתיבת תגובה