ביקורת סרט: "קוורטט" מספק חוויה בידורית קלילה וכיפית

קוורטט פוסטר הסרטבית האבות האנגלי "בית ביצ'ם" הוא מקום פסטורלי, נינוח ומפואר בו משתכנים מוזיקאים בפנסיה בגיל הזהב. אך את השלווה מערערת סכנת הסגירה מפאת חוסר תקציב שמרחפת מעליו; כדי לגייס סכום כסף שיספיק לקיומו של המקום, אפוא, מחליט המנהל לערוך ערב גאלה בכיכובם של הדיירים עצמם.

העלילה – המבוססת על מחזה מאת רונלד האוורד – נוטה להתמקד בשלושה דיירים ספציפיים: רג'ינלד הנוקשה (טום קורטני), סיסי הקופצנית והמצחיקה (פאולין קולינס) ווילף החרמן והמשעשע (בילי קונולי), מהכוכבים הגדולים ביותר של בית האבות. אל בית האבות נכנסת ג'ין, דיירת חדשה ומפורסמת ביותר (בגילומה של מגי סמית'), וגם סנובית לא קטנה בכלל. הארבעה כיכבו יחד באופרה בלתי נשכחת בצעירותם, וכעת תכנונם הוא להתאחד מחדש למען ערב הגאלה. הבעיה היחידה שעומדת באמצע היא ג'ין, שמסרבת בתוקף לשתף פעולה כדי שהזיכרון הציבורי האחרון ממנה לא יהיה מזדקן ומבזה אלא נוצץ וזוהר.

המבקרים בארץ לקחו את הסרט ברצינות גדולה מדי ולכן התאכזבו; אני לא מבין את גודל הציפיות שהם באו איתן. אז נכון, זהו בימוי הבכורה של דסטין הופמן, אבל זה לא כר מוצלח לגידול ציפיות. הטריילר הבהיר את עובדת היותו של הסרט קומדיה, וחוץ מזה, אין מקום לתלונות על קו העלילה שכן הוא ברור מתחילתו ועד סופו אפילו מהתקציר התמציתי ביותר של הסרט.

המקום הנכון לבקר את העלילה, למרות זאת, הוא בהתקדמות שלה לעבר הקליימקס ובמימדים המאכזבים של זה. אין בעצם יותר מדי עלילה, שכן כל מהלך צפוי סצנות שלמות מראש, אך ההתקדמות לעבר ערב הגאלה לא מרגשת או מותחת במיוחד. הופמן בחר גם להציג את הערב עצמו, מה שזימן אמנם הרבה הופעות מאוד מאוד משעשעות, אך השאיר את הצופים טיפה מאוכזבים.

עם זאת, מבחינה בידורית מצאתי את הסרט נעים להפליא. כל השחקנים נותנים הופעות מעולות (חלקם אפילו היו מוזיקאים אמיתיים בעברם, ובסוף הסרט מוצגות תמונות שלהם בשחור לבן מימי צעירותם) והם כובשים לחלוטין – גיל הזהב מזמן לא היה מצחיק כל כך. לאורך כמעט כל הסרט היה חיוך על פניי, גם כשהבדיחות היו שחוקות, מתבקשות או קרשיות מדי, וצחקתי בקול רם הרבה מאוד פעמים. הסצנות הדרמטיות מצדן מבוימות בטוב טעם מפתיע שמצליח לגעת בלב דווקא מתוך הבקשה רק ללטף אותו ולא למעוך אותו.

יש לבאר שהוא לא מתיימר להיכנס לדיון פילוסופי על גיל הזהב, וגם אם הוא מעלה שאלה או שתיים בנושא שמזמנות דיון מעמיק, "קוורטט" מעדיף לפסוח עליו לטובת עוד בדיחות קלילות. ולמרות זאת הוא כיף בצורה לא רגילה: בידור פשוט לעיכול שלא עושה הרבה מעבר ללספק לכם שעה וחצי של הנאה, אבל עושה את זה כמו שצריך. מומלץ גם למבוגרים וגם לצעירים (שאולי יקלטו סוף סוף שגם מבוגרים הם בני אדם עם רגשות, ואפילו מסוגלים להתאהב). פשוט כיף.

קוורטט Quartet, במאי: דסטין הופמן, ארה"ב 2012, 98 דקות.



כתיבת תגובה