ביקורת סרט: ״ג׳ק ראיין: גיוס הצללים״ שגרתי וחביב

ג׳ק ראיין גיוס הצללים פוסטר הסרטמפיקי הוליווד צריכים לשלוח מכתב תודה בהול לנשיא פוטין הנכבד, שהחיה את המלחמה הקרה והחזיר לנו את אויבינו הרוסים הרעים, האהובים והמוכרים לנו כל כך. ג'ק ראין, המוכר לנו מסדרת הספרים של טום קלנסי המנוח ומסדרת הסרטים שבאה בעקבותיה ("המרדף אחרי אוקטובר האדום", "סכנה ברורה ומיידית", "משחקים פטריוטיים" ועוד) יוצא מן המקפיא יחד עם המלחמה הקרה. זהו המותחן הראשון בסדרת ג'ק ריאן שאינו מבוסס על ספר, אך קלנסי, שנפטר בפתאומיות באוקטובר 2013, עוד הספיק להשתתף בכתיבת התסריט.

הפעם ג'ק ריאן הוא אנאליסט צעיר בשירות הCIA וגם דוקטור לכלכלה (ג'ק ריאן המקורי היה דוקטור להיסטוריה, אבל כנראה שהיסטוריה היא כבר לא כל כך סקסית). ידידנו ג'ק האמיץ והעשוי ללא חת סובל מפגיעה בגבו בעקבות פציעה ממלחמת עיראק, ויש לו גם חברה יפה וחכמה, קתי, הלא היא קירה נייטלי בתפקיד חלש ונטול אופי. לאחר עשר שנות עבודה במסווה כאנליסט בחברת השקעות גדולה בוול סטריט הוא מגלה מזימה רוסית מרושעת להפיל את הכלכלה האמריקאית.

בצד של הרעים, כלומר הרוסים, מככב קנת בראנה המגלם אוליגרך רוסי קשוח במיוחד, המוכן לעשות הכול בכדי להשפיל את ארה"ב ולנקום בה על פגיעה בכבודה של רוסיה. קנת בראנה הבריטי הוא גם במאי הסרט, והוא השחקן היחידי בו בעל יכולת משחק כלשהיא (את ג'ק ריאן משחק כריס פיין, באופן שגרתי וצפוי למדי). גם התסריט איננו מבריק או מחדש דבר. סצנות האקשן חביבות אך מזכירות הרבה סרטים שכבר ראינו (למעשה, הסצנה האחרונה הזכירה לי דווקא פרק מסדרת האקשן החדשה "הרשימה השחורה" בכיכובו של ג'יימס ספיידר הזכור לטוב.)

בשורה התחתונה: סרט מתח ופעולה מבדר. מהנה למדי, אך לא משהו ששווה לכתוב עליו לחברים בבית.

ג'ק ריאן: גיוס הצללים, בימוי: קנת בראנה, שחקנים: כריס פיין, קווין קןסטנר, קירה נייטלי, קנת בראנה, ארה"ב 2013, 105 דקות. מאמר מאת שירה סובל.



כתיבת תגובה