ביקורת סרט: ווס אנדרסון עושה טוב על הלב עם ״מלון גרנד בודפשט״

Grand_Hotelווס אנדרסון הוא מהבמאים האלה שאי אפשר לטעות בהם. מספיקות שניות ספורות מסרט כדי לזהות האם הוא אחראי עליו או לא, ולא דרושה כמעט שום מחשבה לפני שהלב מחליט שהוא אוהב אותו, מבלי שהמוח הספיק בכלל להגיב. "משפחת טננבאום" המצוין (2001) נחשב לסרטו האהוב ביותר – לפחות עד לפני שנתיים, כשיצא "ממלכת אור הירח" וכבש לבבות באופן מיידי ועוצמתי עד כאב. האחרון כנראה גם תרם נכבדות לפרסום שמו בארץ, מפני שסרטו החדש נקנה להפצה בארץ על ידי א. ד. מטלון (ולא על ידי קולנוע לב), מה שאומר שתוכלו לצפות בו בבית הקולנוע הקרוב לביתכם גם אם לא התמזל מזלכם לגור בקרבת קולנוע לב. ואלו חדשות טובות, כמובן, כי שוב – אנדרסון פשוט לא מסוגל לאכזב.

סיפור העלילה אקשני מהרגיל הפעם. זירו, נער מעלית במלון הגרנד בודפסט המפורסם, הופך לבן טיפוחיו של השוער האגדי גוסטב H. כשאורחת זקנה קבועה של המלון נפטרת ומותירה אחריה ירושה נכבדה וצוואה מעומעמת, גוסטב מחליט לגנוב ציור יקר להחריד שכנראה צווה לו על פי הצוואה – ומואשם ברצח הקשישה, מה שמאלץ אותו לברוח – עם זירו הצעיר לצדו.

זירו מגולם על ידי טוני רבולורי, שזוהי הופעת הבכורה שלו בקולנוע. כמו בכל מי שמעורב איכשהו בעשיית סרט חדש של ווס אנדרסון, יש לנו סיבה טובה לקנא בו, אך ראוי לציין שנכון לכתיבת שורות אלה הוא עוד לא חגג 18 קיצים – וזה מדהים עוד יותר. הוא ורייף פיינס (וולדרמורט!) בתפקיד גוסטב עובדים נהדר יחדיו, ולצדם מופיעים מדי פעם עוד שלל כוכבים שונים, כמו ג'וד לאו, ביל מארי, סירשה רונאן (שלשם שינוי לא מעצבנת עד כדי טירוף) וליה סיידו, כולם מתאימים עצמם נפלא לרוח התקופה ולרוחו של הסרט.

וזה, כמובן, השוס הגדול בסרט. "מלון גרנד בודפסט" מענג כבר מהשניות הראשונות שלו ועד האחרונות ממש, ולו רק בזכות היותו יצירה של אנדרסון. הבימוי הילדותי, הקומיקסי והחינני שלו הוא קול צלול וייחודי בעולם הקולנוע שפשוט עושה טוב על הלב. לא משנה מה הוא יציג, אני אקנה את זה. וזה מזל, כי יחסית לסרטיו הקודמים של אנדרסון, הנוכחי הוא לא לגמרי להיט. אמנם האקשן והפעילות בו מרעננים, אך הוא פשוט לא מצליח לגעת, אם הוא מכוון לכך בכלל. כיף לצפות בו, ולא דרושות שום בדיחות כדי שרמז לחיוך יהיה תלוי תמיד על הפנים, אבל הוא לא נכנס עמוק ללב כמו קודמיו, אלא פשוט עושה גוד-טיים ומסיים בכך את העבודה.

בשורה התחתונה: לא הסרט הכי טוב של אנדרסון, אבל עדיין כיף גדול.

מלון גרנד בודפסט / The Grand Budapest Hotel, בימוי: ווס אנדרסון, ארה"ב – גרמניה 2014, 100 דקות.



כתיבת תגובה