ביקורת סרט: מסתבר ש״לגו: הסרט״ זה דווקא רעיון לא רע בכלל

לגו פוסטר הסרטהמחשבה הראשונה שעולה בראש כשמגלים שיש סרט של לגו היא "למה?", ובכך הכוונה גם ל"למה לעשות את זה?" וגם ל"למה נראה למישהו שזה יהיה סרט טוב"? ואז מציצים בביקורות שהוא קיבל, מגלים שהוא אחד הסרטים האהובים של השנה (ולא רק בגזרת הילדים) ואומרים, וואלה, ניתן לזה צ'אנס. מגיעים לקולנוע, הסרט מתחיל: המחשבה הראשונה שעולה בראש היא "איך אני אשרוד סרט שלם של זה?" ואז עוברות כמה דקות, ואתם מגלים שזה בעצם די נחמד.

אז כן, ללגו יש סרט. כשחושבים על זה, לא ברור איך לא חשבו על הרעיון המוזר הזה קודם. והקטע המפתיע ביותר הוא שיש לו עלילה, ושהיא תופסת תפקיד די מרכזי. כרגיל, על העולם שולט רודן מרושע שדוחף אצבעות לכל תחומי החיים של האזרחים ושוטף להם את המוח בתעמולה חד צדדית ("אני אוהב את לורד ביזנס! הוא עושה מוזיקה, סרטים, תוכניות טלוויזיה, מכונות קפה, ספרי היסטוריה, מכונות הצבעה"). אמט הוא האב-טיפוס של האדם הרגיל – מינוס חברים ומשפחה, לצערנו – אשר שותה בשמחה את שייק הפרופגנדה הממשלתית. אבל אז הוא מזוהה בטעות כאדם הכי מיוחד ביקום שיושיע את עולם הלגו משליטתו הכפויה של לורד ביזנס, לפי האמור בנבואה עתיקה שהיא נכונה ללא עוררין רק מפני שנאמרה בחרוזים, ונאלץ לצאת להרפתקה מסוכנת לצד שלל דמויות צבעוניות.

השניות הראשונות של הסרט קשות. מאוד. לוקח כמה רגעים להתרגל לתנועה המשונה והנוקשה של דמויות הלגו, אשר נראות ממש כמו בובות אמיתיות – אבל לאחר מכן אנחנו מפונקים במימוש כל הפוטנציאל ההומוריסטי שהקונספט ניחן בו. השימוש בקוביות לגו הוא כר פורה להרבה בדיחות רעננות שממש תגרומנה לכם לצחוק בקול רם, ורק בשביל זה כדאי להפיק לסרט המשכון. חוץ מזה, הוא ניחן בחוש הומור בריא באופן כללי, ואפילו צוחק על מיני קלישאות קולנועיות מזדמנות, מפעם לפעם.

ים מוצרים נלווים בעוד שלוש, שתיים, אחת. מתוך הסרט

ים מוצרים נלווים בעוד שלוש, שתיים, אחת. מתוך הסרט

לצד זה, הוא ניחן בשתי נקודות חוזק עיקריות – אך הן בדיוק הסיבות שבגללן הוא גם פחות מתאים לילדים. הראשונה היא קצב ההתרחשויות המהיר: העלילהמתקדמת בקצב, ההתרחשות על המסך תזזיתית ביותר והדיאלוגים נורים בקצב מטורף. מצד שני, אומרים על הדור הצעיר שיש לו בעיות קשב וריכוז ושהוא כבר רגיל לשטיפות מוח מצוירות מעין אלו (פיניאס ופרב), אז אולי זה דווקא פועל לזכותו. מה שכן, הקצב הפסיכי מעכב את הקליטה, והעלילה הרבה יותר מדי מורכבת בשביל ילדודס קטנים. תאגיד רשע וקפיטליסטי ששולט על כל תחומי החיים? לילדים היה הרבה יותר קל לעכל את זה כ"להשתלט על העולם!!!!11", אבל לא מצורפות בגוף סרט פרשנויות לנוחיותם. לילדים מתחת לכיתה ג' אין מה לחפש בסרט הזה.

ואפרופו העלילה, יש אמנם לשבח אותה על המורכבות ועל הקצב, אבל בחלקו האחרון של הסרט היא ללא ספק נמתחת ומתסתבכת עם עצמה הרבה יותר מדי. את המסר של הסרט הבנתם כבר מהתקציר, וכדי שהוא ייכנס גם למוחות הקטנים של הילדים בין פירורי המצות היבשות הוא נלעס היטב ובוטא בבהירות שוב ושוב ושוב על ידי הדמויות כבר בקו החצי. ואז העלילה מתהפכת, ועוד קצת מתפתלת, ויש בה עוד חלק, ואתם כבר מתחילים להתעייף. אנרגיות זה אחלה, אבל אין צורך להיסחף. ועוד שלוש פינות לסגור לפני סיום: הדיבוב לעברית מצוין; תלת המימד מיותר; ו"החיים סבבה" (תרגום מוצלח יותר מהמקור!) לוקח הביתה את גביע השיר-דופק-השכל של 2014.

בשורה התחתונה: קצבי (מאוד, אפילו מדי), חכם ואשכרה מצחיק, אבל מעט ארוך מדי ולא מתאים לילדים מתחת לגיל 8. לא רק הילד, אלא גם אתם תהנו.

״סרט לגו״ / The Lego Movie, בימוי ותסריט: כריסטופר מילר, ארה"ב 2014, 100 דקות.



2 תגובות

  1. […] שכתבנו שהמשכון ל"סרט לגו" הוא רעיון טוב? זו הייתה טעות. ההצלחה המפתיעה של […]

  2. […] הוא לא פורץ בכך שום דרך – זוכרים את הטירוף שאחז ב”סרט לגו“? – אבל הוא כן מהראשונים שעושים את זה כמו שצריך. […]

כתיבת תגובה