ביקורת סרט: ״לאנצ׳-בוקס״ אחלה חמודה

לאנצ׳-בוקס פוסטר הסרטאילה (נירמאק קאור), עקרת בית צעירה ואם לילדה, שולחת בכל בוקר לבעלה את ארוחת הצהריים שלו דרך שירות משלוחי האוכל במומביי. חייה די משעממים: בעלה לא נותן לה שום יחס, אמה עסוקה בטיפול באביה החולה ואת רוב יומה היא מעבירה לבד בבישול ובכביסה תוך שיחות קולניות דרך החלון עם שכנתה מהקומה למעלה. ואז קורית הטעות, שבעיני ההודים נחשבת ללא סבירה בעליל, אך בהתחשב בדרך שעושות קופסאות האוכל מהשולחות ועד הנמנעים נראית בלתי נמנעת: קופסת האוכל שהכינה מגיעה לגבר אחר – סאג'אן (ירפאן קהן), אלמן בודד ומדוכא שעובד בכתיבת דוחות ממשלתיים. בעלה לא שם לב בכלל שקיבל אוכל של אישה אחרת, ואיליה מחליטה לא לספר לו על כך. לקופסת האוכל הבאה היא מצרפת גם מכתב, וכך השניים מתחילים להתכתב דרך הקופסאות.

"לאנצ'בוקס" הוא מהסרטים האלה שהטריילר שלהם כל כך מעצבן, שהציפייה שהסרט עצמו יהיה מעצבן גם כן הופכת למחשבה שאין סיכוי שהוא יצליח להיות מעצבן כל כך. כלומר, אם צפיתם בטריילר והגעתם לקולנוע בכל זאת, בטוח תופתעו לטובה. ובאמת, מדובר בסרט חביב למדי: הוא הומוריסטי, הדמויות שלו סימפטיות והאווירה ההודית נהנית מהאפיל הרגיל שלה. רומן מכתבים זה ז'אנר שבקושי עובד עוד בספרות, והעיבוד שלו לקולנוע נראה קשה עד בלתי אפשרי; אבל "לאנצ'בוקס" דווקא עומד במשימה הזו לא רע: הציפייה לכל מכתב גדולה, והתוכן עובר די מהר לעסוק בנושאים כלליים ובסיפורים מהחיים עד שהוא לובש גוון כמעט פילוסופי. הבעיה היא שבדיוק כמו בספרים האלה, גם כאן הקצב איטי מדי: הסרט לוקח את הזמן שלו, והציפייה לסגירה מתגמלת לא מתממשת במלואה, שכן הסוף לא לגמרי מספק (ולא לגמרי ברור, גם כן). מה שלא יעשו, כנראה שזה תמיד יישאר ז'אנר די מעאפן.

הסרט זכה לקבלת פנים ביקורתית חמה כמו תבשיל הודי חריף וללא מעט פרסים, אבל האמת היא שהם גדולים עליו. מדובר בסרט קטן, שאמנם מרוויח בכבוד את התארים "חביב" ו"חמוד" – אבל לא מתעלה למעבר מכך.

לאנץ׳ בוקס / Lunchbox, במאי: ריטש בטרה, שחקנים: ירפאן קהן, נימראק קאור, נוואזואדין סידיקוי, הודו 2013, 104 דקות. 



כתיבת תגובה