ביקורת סרט: למי אכפת ש״המבול״ לא נאמן למקור

המבול פוסטר הסרט"המבול", על פניו, נראה כמו סרט בעייתי במיוחד. עיבוד לסיפור תנ"כי מהמפורסמים ביותר – למה שמישהו ירצה לראות את זה? נטילת חופש אומנותי לא מבוטל – אפשר לצפות מהדתיים שלא להתרגז (אם בכלל יהיה להם אכפת)? סרט הוליוודי בתקציב של 130 מיליון דולר – שזה לא יהיה עוד תוצר מיינסטרימי סתמי? ואיך לעזאזל נפלה אמה ווטסון מהמטאטא שלה שהיא הגיעה לסרט כזה? למרבה הפלא, זו הסתכלות לא נכונה על הסרט.

את הסיפור הבסיסי כולם הרי מכירים – נוח ומשפחתו קדושים וטבעוניים ובטח היו המאמים הלאומיים אם שאר תושבי העולם לא היו פראים אוכלי תינוקות, ההוא שם למעלה מתרגז ורוצה לעשות ריסטארט, נוח בונה תיבה עבור משפחתו ועבור כל החיות כדי לשרוד את המבול. כאן דארן ארונופסקי ("ברבור שחור") נוטל לעצמו את החופש האומנותי כדי לתבל קצת את העניין: קטע עלום מספר בראשית בו מוזכרים ה"נפילים" מקים לתחייה ענקי אבן עצומים שמסייעים לנוח ומשחקים תפקיד חשוב בעלילה. משפחת נוח מאמצת ילדה קטנה ונטושה בשם אילה שכל משפחתה ובני שבטה נהרגו, ובבגרותה היא נכנסת איתם לתיבה. והכי הזוי: מסתבר שיש מנהיג בשם תובל-קין, אשר כופר באלוהים, מחשיב את עצמו מלך על פני האדמה ומוביל צבא שלם של ברברים שזועמים מאוד על נוח ועל משפחתו.

מפריע לכם? אולי, אם אתם אנשים מאמינים, אבל לפחות תקבלו הקלה באתגר שעומד בפני הצופים הלא-מאמינים. אלו האחרונים נדרשים למאמץ מחשבתי רב כדי להיכנס לתוך הסרט ולהבין את הקונפליקטים שלו, ממש לשינוי תפיסת עולם: לא רק שאין ספק בכך שאלוהים קיים, אלא הוא אף נמצא במגע מזדמן אך ישיר עם בני האדם. כשחושבים על כך מנקודת המבט הזו, הסרט הופך באחת להרבה יותר כבד.

והוא כבד גם ככה, כי "המבול", למרבה הפלא והתענוג, בחר להתמקד בצדדים הפחות ברורים והיותר בעייתים של הסיפור. איך בדיוק אמורה האנושות להתרבות אם לנוח רק שלושה בנים? עד כמה זה מוסרי לראות את כל אחיך בני האדם נספים במבול ולא לתת להם לעלות לספינה, בה יש מספיק מקום? והאם בני משפחתו של נוח לא חשבו בנקודה מסוימת שהוא משוגע (רמז: כן)? כל השאלות האלה זוכות לטיפול אמיץ, הנתמך על ידי השינויים שנערכו בסיפור התנ"כי.

noah-movie-photo-8

מתוך הסרט

בכלל, אין טעם להסתכל על "המבול" כעיבוד לסיפור הדתי שאנחנו מכירים, למרות שהוא מאוד דומה לו, מן הסתם (גם אם ממש לא מפליא בדיוקו כמו שהבטיחו הביקורות). עדיף להסתכל עליו כעל סרט אקשן-מתח כבד במיוחד עם הרבה קונפליקטים נוראים ותהיות בעלות אופי פילוסופי. הסרט נמשך יותר משעתיים, ובכולן אין רגע אחד של שעמום: הוא מותח ממש כמו מותחן, יש בו סצנות קרב אדירות ממדים כמו סרט אקשן מודרני מסורתי, והדמויות בו נאלצות להתמודד עם בעיות שהמילה המתאימה ביותר לתיאורן היא "מזוויעות".

אפרופו זוועה, זו שערורייה קטנה שהסרט עולה לאקרנים בארץ ללא הגבלת גיל, כשהוא לגמרי דורש הגבלת גיל של 14 ומעלה. לא ברור לי למה ציצים חשופים, שגם ככה כל ילדון רואה עם חבריו על צג המחשב מכיתה ד', מזכים סרטים בהגבלת גיל כזו, אבל ערמות ענק של גופות אשר מכים בהן הגלים, אנשים מרוטשים מועפים באוויר על ידי הנפילים, איברים פנימיים של חיות שמורחים את המסך באדום או צרחות מזוויעות של מאות אלפי אנשים שנספים בהמוניהם – לא. שלא לדבר על העומס והמתח הרגשי הרב. בקיצור, עדיף לא לראות את הסרט בתלת מימד. חוץ מזה, גם ככה שאר האפקטים ממש לא מדהימים כמצופה: נכון, יש פה שוטים מרהיבים, אבל עם תקציב של 130 מיליון דולר היה אפשר לצפות שהסצנות של כניסת החיות לתיבה לא תראנה כאילו הופקו בשנת 2002. אם כבר, מדהימים הנופים עצמם ומבנה התיבה האימתני.

בשורה התחתונה: אם לא תסתכלו על "המבול" כעל עיבוד לסיפור התנ"כי, תקבלו את אחד ממותחני האקשן הכי גדולים, קשים ומסעירים שנראו על המסך מזה הרבה זמן.

המבול / Noah, בימוי: דארן אהרונופסקי, שחקנים: ראסל קרואו, ג'ניפר קונלי, ריי ווינסטון, אמה ווטסון, לוגן לרמן, אנתוני הופניקס, ארה"ב 2014, 138 דקות. // דור בביוף



כתיבת תגובה