ביקורת סרט: ״המחברת הגדולה״ מזעזע

המחברת הגדולה פוסטר הסרטאת "המחברת הגדולה" קראתי לראשונה בגיל מצוות, והוא אחד הספרים הבודדים שניתן לומר עליהם שהם נטלו חלק בעיצוב הבנאדם שאני כיום. מדובר בספר קצר שעוצמתו עומדת ביחס הפוך לאורכו, ושהקריאה בו מזעזעת עד עומק הנשמה. כמו הסרט, אמנם לא הייתי ממליץ עליו לבני פחות מחמש עשרה, אבל ללא ספק מדובר בקריאת חובה, ספר שאסור לפספס לא בגלל איכויותיו הספרותיות, אלא בגלל איך שהוא ישפיע עליכם.

ספרה של אגוטה כריסטוף זכה לאחרונה לעדנה מחודשת בארץ בדמות תרגום חדש בהוצאת כתר, עיבוד לתיאטרון שעלה בסטודיו של יורם לוינשטיין וכעת העיבוד הקולנועי המצופה שעולה על מסכינו. איכשהו, כל עיבוד של הטקסט אמנם שומר על האווירה המקורית שלו, שהיא מרכיב חשוב בחוויה ובסיפור עצמו, אבל אין לו מנוס מלספק אינטפרטציה סובייקטיבית כלשהי, שכן הספר מינימליסטי מאוד עד חסר רגש, חסר תיאורים וכתוב בתמצות שמצליח לאגור את כל הכאב ברווחים שבין המילים. הסרט עושה זאת היטב, ושומר על רוח נאמנה מאוד לסיפור המקורי.

השנה היא 1944, ושני תאומים זהים הונגרים כבני שלוש עשרה נשלחים אל סבתם, אם אמם, עד סוף המלחמה. הסבתא גרה בכפר קטן ליד הגבול, אליו, על פי התקוות, זוועות המלחמה לא תגענה, וכך יוכלו הילדים לשרוד אותה בריאים ושלמים. הקשישה, המכונה בפי כול "המכשפה", היא אישה מרירה עד אכזריות, שמנה ובודדה, שבתה לא הייתה איתה בקשר מאז נעוריה, ושהתאומים לא ידעו אפילו שהיא קיימת. היא מכריחה את הילדים לעבוד בפרך בחווה כדי לאכול ומכה אותם, כמו הרבה מאוד מהסובבים אותם. כדי לשרוד ולהכין את עצמם לעולם האכזר שבחוץ, הילדים מחליטים לחשל את עצמם. הם מלקים אחד את השני, מקללים, מרעיבים, מדכאים ככל האפשר את היכולת לחוש כאב, או אפילו רגש, שיכול להחליש אותם.

המחברת הגדולה מתוך הסרט

מתוך הסרט

הכניסה אל הסרט אמנם מיידית, אבל במיוחד למי שקרא את הספר, לוקח כמה דקות להתחבר אליו. הבימוי – הטוב מאוד – נראה בהתחלה עדין מדי; סרט כזה היה צריך לביים מיכאל הנקה, למשל, כך שיהיה אפל יותר, קר יותר. גם משחקם של התאומים נראה מעט תיאטרלי בתחילה. עם זאת, ככל שהסרט מתקדם כך הוא גדל על הצופה – או יותר נכון סוגר עליו. לא מדובר בחוויה קלה, כמו שאתם מתארים לעצמכם. התסריט אמנם לא מינימליסטי כמו שהיה עדיף שיהיה, אבל הוא ממש לא פטפטני; פצעים מדממים אמנם לא נראים על המסך, אבל הסבל והאכזריות רבים; והנוף הקפוא, המת, לעולם לא משתנה. כמו שצריך, הסרט הזה הוא עינוי. והצופים שלא קראו את הספר יזועזעו לקרוא כי הוא אפילו חלש פחות מהספר. באמת, גם אם צפיתם בסרט כבר, אזרו את הכוחות וקראו את הספר. אני לא יודע איך, אבל הוא מטלטל יותר מבכל מדיום אחר, ומשאיר רושם רב יותר. והאמת – זה כבר קצת סאדו-מזוכיסטי – עם כל כמה שהוא לא קל, היה עדיף לו הסרט היה קשה אפילו יותר.

עם זאת, "המחברת הגדולה" הוא סיפור כל כך מבריק שבלתי אפשרי להרוס אותו. וכך, גם הסרט מרתק כמו חפירה בפצע מוגלתי, מכאיב מתוך איפוקו כל הדרך אל הסוף החזק ומציג שתי דמויות (או בעצם אחת?) שלא תשכחו. הוא אמנם מתרחש בעורף ה"רגוע", אבל "המחברת הגדולה" הוא סיפור המלחמה המטלטל ביותר שקראתי או ראיתי, והנקודה שהוא מעלה מעניינת וחשובה.

המחברת הגדולה / Le grand cahier / A nagy füzet, בימוי: יאנוס סאס, שחקנים: אנדרש ולזלו גיאמנט, הונגריה 2013, 109 דקות. // דור בביוף



כתיבת תגובה