ביקורת סרט: סדריק קלאפיש טלנובלי ב״פריז פינת ניו יורק״

פריז פינת ניו יורק פוסטר הסרט"פודינג אירופאי" שיצא ב2002 לא משך הרבה תשומת לב בישראל, אבל בצרפת נחשב לסרט שכו-לם מכירים, ורוב הסיכויים שגם אוהבים. (אגב, מילה על השם שלו: בצרפתית L'Auberge Espagnole זה ביטוי שמשמעותו ערבוב תרבויות, למשל, כשסטודנטים מכל מיני מדינות שונות מתאגדים לגור בדירה אחת בברצלונה, כמו שקורה בסרט. Euro Pudding, תרגומו של שם הסרט לאנגלית, הוא ביטוי סלנג שמשמעותו יצירה חסרת השראה ומעוף מבית היוצר של אירופה…) שלוש שנים אחריו ביים סדריק קלאפיש (53) סרט המשך בשם "בובות רוסיות" (פה התרגום היה נאמן למקור בכל השפות), ותשע שנים לאחר מכן מגיע החלק השלישי בטרילוגיה (שבמקור נקרא "פאזל סיני").

רואים שאכפת לסרט שיהיה אפשר לצפות בו גם בלי ידע קודם, וכך הוא מציג לנו בבהירות האפשרית את קסאוויה (רומן דוריס), כעת סופר פריזאי ואב לשניים, שאשתו האמריקאית מחליטה להתגרש ממנו ולקחת איתה את הילדים לניו יורק. כמה חודשים לאחר מכן הוא עובר בעקבותיהם, ומתמודד עם כל החוויות שיכול לספק התפוח הגדול לאנשים כמוהו: צרות ביורוקרטיות, התנגשות תרבויות ומצוקת דיור, אבל גם חברויות חדשות, איחודים עם חברים מפעם וספיגת האווירה הניו-יורקית כל כך.

Chinese-Puzzle-Movie

מתוך הסרט

קלאפיש הוא אמנם צרפתי, אבל "פריז פינת ניו יורק" נראה ומתנהג כמו סרט הוליוודי. רוב הניסיונות שלו להצחיק לא עולים יפה; הדמויות שלו שטוחות ולא מנומקות, ורוב הזמן פשוט נחבטות ממקום למקום מבלי להראות סימנים שזה מסתכל אותן; התסריט שלו רווי בסיטואציות בלתי מציאותיות בעליל, מצירופי מקרים ממוזלים ועד הדברים קטנים ביותר. מדי פעם נאמרות בקריינות כמה פנינות חוכמה פילוסופיות שנשמעות עמוקות לפני שהסרט ממהר לחתוך לסצנה הבאה, אבל אם תחשבו עליהן לרגע תגלו שהן חסרות משמעות לגמרי. ומה שהכי הפריע לי, הוא סובל מהפרעה סגנונית מעצבנת: רגע אחד הוא נראה כמו קומדיה רומנטית שמבוימת בכלל לא רע, וברגע השני הוא נראה כמו קליפ שנשלף מMTV, עם פסקול אמריקאי מהיר ולא הולם, אפקטים ויזואליים מעאפנים ומונטאז'ים מיותרים. המזור היחיד הוא בצוות השחקנים: אודרי טוטו ("אמלי") ורומן דוריס ("ליבי החסיר פעימה"), היא השחקנית הגדולה ביותר בצרפת כרגע והוא בדרך לקנות את הגרסה הגברית של התואר הזה, מאוחדים שוב לאחר שמישל גונדרי עשה זאת ב"צל הימים", והם עדיין עובדים נהדר; לצדם עוד לא מעט שחקנים מפורסמים, כמו קיילי ריילי וססיל דה פראנס. תמיד נחמד לראות פנים מוכרות על המסך, במיוחד כשהן מגלמות דמויות שהכרנו כבר בסרטים הקודמים. וחוץ מזה, המונולוג הארוך בסינית שאודרי טוטו דופקת בביטחון כזה הוא באמת חוויה בלתי נשכחת.

בשורה התחתונה: קומדיה רומנטית צרפתית שמרגישה הוליוודית לגמרי: תסריט בינוני, סגנון לא אחיד, הומור שלא תמיד עובד וקאסט עתיר מפורסמים שנועד לחפות על זה. כמו לצפות ב"הוט 3" רק במושקע יותר ועל המסך הגדול.

פריז פינת ניו יורק / Casse-tete chinois, בימוי: סדריק קלאפיש, צרפת וארה"ב 2013, 114 דקות.



כתיבת תגובה