חבל שלא הייתה קצרה יותר: על הסרט ״ארוכה הדרך למטה״

ארוכה הדרך למטה פוסטר הסרטמסופר על חיים גמזו, מבקר התיאטרון האגדי, כי על המחזה "סמי ימות בשש" כתב ביקורת קצרה ביותר: "לדידי יכול היה למות בחמש". על אותו משקל, את הביקורת על הסרט "ארוכה הדרך למטה" ניתן לסכם במשפט: חבל שהיא לא הייתה קצרה יותר.

העיבוד הקולנועי לספרו של ניק הורנבי, שאמור להיות סוג של קומדיה שחורה, מבטיח על הנייר הרבה. מדובר בסיפור של סופר שנון ובעל זוויות ראייה ייחודיות על החיים המתהדר בקאסט שחקנים מכובד של כוכבי סרטים וסדרות טלוויזיה, החל בפירס ברוסננן וטוני קולט וכלה בארון פול ואימוגן פוטס. אך למרות הכול, משהו לא עובד ולא עובר.

זהו סיפורן של ארבע דמויות שונות לחלוטין אחת מהשנייה, אשר נפגשות בערב השנה החדשה על גג בניין בלונדון עם מטרה אחת: להתאבד. בסופו של דבר מחליטים הארבעה שלא לעשות זאת, ומסכימים ביניהם כי אף אחד לא יעשה כן לפחות עד וואלנטיינ'ס דיי. בזמן שחולף הופכים הרביעייה לסוג של קבוצה, על גבול הסלבריטאים, אשר מתגבשת ומסתכסכת.

המעבר מהנייר למסך הגדול עושה רע לסיפור הזה. אולי זה בגלל עברם של חלק מהשחקנים, אולי בגלל משחקם הלא משכנע, אבל ישנה ציפייה שלפתע הם יפתחו בשיר והסרט יהפוך למחזמר. משחקם מאוד לא אמין, וגם הדמויות עצמן פלקטיות על גבול הסטראוטיפיות. גם העלילה לא מצילה את המצב: לא משכנעת ולא ברורה דיה. מדוע הארבעה ממשיכים להיפגש? מדוע הם טסים ביחד לחופשה? מי הפיץ את בשורת ההסכם? נקודות פיתוח פוטנציאליות לעלילה מעניינת (אחות שנעלמה מסיבה לא ברורה, בן החולה בשיתוק מוחין) מצוינות כלאחר יד ואינן מפותחות דיו כך שתתרומנה משהו לסיפור.

בשורה התחתונה: מי שראה את הקדימון ראה את הסרט כולו וחסך לעצמו שעה וחצי. לא משכנע ולא משעשע.

ארוכה הדרך למטה / A Long Way Down, במאי: פסקל שמואלי, תסריט: ג'ק ת'רון, אנגליה 2014, 96 דקות. // ישראל כורם



כתיבת תגובה