ביקורת סרט: ״קצה המחר״ מפתיע לטובה

קצה המחר פוסטר הסרט בעבריתמה היה קורה אם "לקום אתמול בבוקר" היה סרט אקשן? זו שאלה אחת שלא שואל את עצמו מייג'ור וויליאם קייג', קצין אמריקאי שנשלח על ידי קצין בריטי שסמכותו כנראה לא חלה עליו היישר אל שדה קרב קטלני כדי לצלם שם סרט תדמית. הסרט לא מספק הסברים איך הוא מגיע לשם בסוף בלי מצלמה או כל ציוד אחר, בלי שום ניסיון צבאי שהוא שיכול להסביר איך הגיע לדרגת קצין או למה לעזאזל מנהלת האנושות מלחמת חורמה בפולשים חייזריים מתוחכמים – אבל זה המצב, ובאותה תלישות קייג' מוצא את עצמו כבר ביום המחרת נקטל יחד עם עוד המון חיילים בשדה הקרב, כשמה שנראה כמו תמנוני ענק רובוטיים ומגעילים רוצחים אותם. קייג' המסכן, נהרג בקרב שהוא לא שלו, שהוא לא ידע עליו שום דבר, עם חיילים שהכירו אותו לפני שעות קלות בלבד ומאז רק לועגים לו, בלי שום אפשרות להגן על עצמו ועם פחד מוות מהסיטואציה. אם הסרט היה טורח להראות את רגשותיו כלפי משהו, הוא בטח היה מראה שקייג' די מבוהל למצוא את עצמו חוזר לחיים, 24 שעות קודם לכן, שוב כפות וזרוק על הרצפה במחנה ההתכוננות לקרב, בתחילת שרשרת החיול. הוא נכנס ללולאת זמן שמאלצת אותו לחיות שוב ושוב את הקרב בו נהרג. ואז הוא מבין את גודל היתרון הטקטי שעומד לרשותו.

מתוך הסרט

מתוך הסרט

"קצה המחר" הוא סרט אקשן-מד"ב שנראה ונשמע בדיוק מה שהוא לאורך רוב זמן ההקרנה: פיצוצים, יריות, ריקושטים, שדות קרב, חייזרים ושאר דברים מלבבים אחרים שבסצנות מסוימות די מתערבבים לעיסה עצומה וקולנית שלא הכי מאפשרת להבין מה קורה פה על המסך. (מצד שני, לא ציפינו לפחות מדאג לימן, הבמאי שאחראי על "זהות כפולה" ועל "מר וגברת סמית".) ההפתעה הנעימה היא שהוא אינטליגנטי יותר מרוב סרטי הז'אנר. השימוש בלולאת הזמן יפה ומסקרן, ומבחינה עלילתית אמנם לוקח לתסריטאים עצמם (שעבדו על פי הרומן All You Need is Kill מאת הירושי סאקוראזאקה) להתרומם איתו, אבל כשזה קורה זה נעשה מעולה. גם אם במנגנון הפעולה של החייזרים – שהועתק אחד-לאחד מקלאסיקת מד"ב שאתם בטוח מכירים – יש נקודה אחת או שתיים לא הגיוניות, נוכחותו עדיין מרשימה, ויחד עם עניין הקפיצות בזמן מדובר בסרט שאולי אפילו לא ישאיר את המוח שלכם במצב טיסה לאורך שעתיים.

בתפקידים הראשיים מככבים טום קרוז, שנראה מעולה לגילו ונותן ביצועים יפים (מן הסתם, זה הרי תחום ההתמחות שלו), ואמילי בלאנט המהממת והמבטא המושלם שלה, שמפליאה להיכנס לדמות שלא היינו משדכים לה אסוציאטיבית. השניים עובדים יפה אחד עם השנייה (למעט סצנת הנשיקה המופרכת וההזויה, שהיא כל כך מתבקשת שכבר היה עדיף שלא תגיע), ברגעים האקשניים, ברגעים המתוחכמים וברגעים ההומוריסטיים. אלו האחרונים, אגב, מענגים כשהם צצים, אך חבל שלא הרבו את נוכחותם. הסרט לוקח את עצמו בשילוב מושלם של רצינות והומור, אבל עוד טיפה הומור היה עושה לו עוד יותר טוב, כמו גם חשיפה רחבה יותר לעולמן הרגשי של הדמויות.

בשורה התחתונה: סרט מד"ב-אקשן שיענג את חובבי הז'אנר, ובזכות האיטליגנציה וההומור (היחסיים) שלו יתחבב גם על אלו שזו אינם כוס התה שלהם.

קצה המחר / Edge of Tomorrow, במאי: דאג לימן, ארה"ב 2014, 113 דקות. 



כתיבת תגובה