ביקורת סרט: פשוט אל תראו את ״סיפור האהבה של מיסטר מורגן״

סיפור האהבה של מיסטר מורגןאתחיל מהשורה התחתונה: הסרט הזה הוא בזבוז זמן מוחלט.

מת'יו מורגן הוא זקן אמריקאי שחי בצרפת. לאחר שאשתו נפטרה מסרטן אבד לו טעם החיים. שלוש שנים אחר-כך הוא פוגש באקראי באוטובוס בחורה צעירה, מורה לריקוד, והשניים נמשכים זה לזה (אפלטונית בלבד, אחרת סוף הסרט, שלא יסופר מטעמי ספוילרים, היה פוגע ברגשות המוסריים של הצופים). היא כנראה רואה בו את דמות האב החסרה לה (אביה נפטר כשהיתה צעירה), והוא מוצא בה את רעננות הנעורים. למרות זאת, מסיבה שאני כבר לא זוכרת (למרות שעברו פחות משתים-עשרה שעות מאז שצפיתי בסרט, מה שמעיד על שטחיותו ועל השעמום שהילך עלי) הוא קץ בחייו. לתוך העלילה מגיחים בתו, קלישאה-אמריקאית-ריקנית, ובנו, קלישאה-אמריקאית-מיוסרת. בסופו של דבר הכל בא על מקומו "הטבעי": האהבה פורחת במקום בו היא "צריכה" לפרוח, האנשים "המיותרים" מסלקים עצמם מן הדרך, והנותרים מן הסתם יחיו באושר ובעושר ובלי יסורי מצפון. ואם אני נשמעת לגלגנית זה לגמרי באשמת העלילה הקלושה והסטריאוטיפית.

במשך רוב הסרט לא יכולתי שלא לחשוב ולהתגעגע לסרט שעסק בנושא דומה, "השיר של מריון". גם שם מסופר על זקן שהתאלמן, ועל ידידות עם אשה צעירה אשר מחזירה לו את טעם החיים (כאן מת'יו מתחיל לרקוד, שם ארתור מתחיל לשיר). אבל איזה הבדל בין השניים. שם הטקסט משמעותי, כאן הוא קלישאתי. שם אין נפילה להתפתחויות צפויות, כאן הנפילה מתרחשת (וכמובן בחוסר היגיון). שם התרגשתי, כאן השתעממתי. כשחלפו 116 הדקות של ההקרנה, הייתי בטוחה שעברו לפחות שלוש שעות. אפילו מייקל קיין, שהוא שחקן מצוין, לא הצליח להעניק לסרט איכות בריטית, והתוצאה היא "אמריקאית" במירעה (כן, גם אני נופלת לקלישאות…), למרות שהבמאית אינה אמריקאית.

אני מנסה למצוא מילה טובה לומר על הסרט, אך לשווא. אז בשורה התחתונה: בזבוז זמן מוחלט  – לכו לסרט אחר.

סיפור האהבה של מיסטר מורגן / Mr. Morgan’s Last Love, במאית: סנדרה נטלבק, שחקנים ראשיים: מייקל קיין, קלמנס פוסי, שנה: 2013, שפה: אנגלית, 116 דקות. // אתי סרוסי



כתיבת תגובה