ביקורת סרט: ״הדרקון הראשון שלי 2״ בולט בז׳אנר סרטי ההתבגרות המצוירים

הדרקון הראשון שלי 2 פוסטר הסרטההצלחה האדירה של "הדרקון הראשון שלי", העיבוד הקולנועי לספרה של קרסידה קאוול שגרף כמעט חצי מיליארד דולר בקופות, חייבה כמובן הפקת שורה שלמה של סרטי המשך. ראוי לציין שהעובדה שהוא מבוסס על ספר, שאפשר להוציא אותו במהדורה מחודשת ולמכור אותו לצופים הנלהבים – או יותר נכון להוריהם (הנלהבים עוד יותר מלתת לילדיהם ספר ביד) – כנראה מיתנה איכשהו את הילולת הפרנצ'ייז סביב כל להיט ילדים מצויר, אבל כבר יש לנו המשכון ביד, תאריך שחרור לסרט השלישי בסדרה ושמועות על הפקת הרביעי. ולמרות הסקפטיות, כמו שהסרט הראשון זכה לביקורות מהללות – השני השווה אליו ואפילו עקף אותו.

אולם המקרה איתו קצת שונה מהקודם. בשניהם, הקלף המנצח עבור הקהל הפשוט הוא עלילת אקשן קצבית ואנימציית דרקונים מרהיבה. סדרת הסרטים הזאת לא ממש מצטיינת בהומור שלה, אבל הדרקונים המאוירים מתוקים וכיף להסתכל עליהם (במיוחד תות'לס, הדרקון הראשי), והעלילה לא משעממת. הסרט הראשון צ'יפר אותנו במרכיב נוסף וחשוב מאוד: מסר איכותי שמועבר באלגנטיות. בכפר הויקינגי של תחילת הסרט מלמדים ילדים כיצד להילחם בדרקונים, ובסופו – הדרקונים ובני האדם הם חברים טובים. ובעוד מבקרים מחו"ל מסתכלים על זה כמסר על מערכת היחסים שבין בני האדם לבעלי החיים, לכל צופה ישראלי ממוצע זה יעלה אסוציאציה אחרת לגמרי.

סרט ההמשך פחות חד משמעי. היקאפ, הגיבור שלנו, כבר בן עשרים, ומערכת היחסים הסימביוטית בין בני האדם לדרקונים בכפרו היא משהו אלמנטרי. בעוד הוא מתחמק מקבלת נטל המלכות/מנהיגות/מה-שזה-לא-יהיה מאביו, הוא מגלה על קיומו של נבל אכזר שמעסיק צבא עובדים כדי להרכיב צבא דרקונים ולהילחם בכפרו של היקאפ. זה האחרון מתנגד לקריאתו של אביו להתארגן לקראת מלחמה, ומוציא על דעת עצמו משלחת-יחיד אל הנבל כדי לקרוא לשלום. בדרך הוא נתקל גם ברוכב דרקונים מסתורי ומגלה מערה שמהווה בית למאות דרקונים חדשים, אבל זה החלק הפחות מהותי.

מתוך הסרט

מתוך הסרט

"הדרקון הראשון שלי 2" הוא סרט התבגרות מצויר מעניין מהבחינה הזו. בסופו מתקבל הרושם שהיקאפ של תחילת הסרט הוא צעיר נאיבי, מרדן ואידיאליסט שלא מקשיב לאביו, ולא הגיבור שסרטי ילדים אחרים היו עושים ממנו. זה לא העולם שמעצב את עצמו מחדש כדי להכיל את הגיבור, אלא הגיבור שמעצב את עצמו מחדש כדי להתאים לעולם. יש בזה משהו מאוד מרענן שימצא חן בוודאי בעיני ההורים, אבל מוטלת בספק השאלה מה זה אומר לילדים, האם אנחנו רוצים שזה יאמר את זה לילדים – והאם הם בכלל הצליחו להבין משהו מכל קרבות הדרקונים האלה.

בתחילה ישר קופץ השריר הסקפטי, אולם לאחר מכן הוא נרפה: זה באמת סרט התבגרות מצויר עם מסר נדיר ואמיתי, שאפילו משאיר לך מקום לחשוב עליו ולהטיל בו ספק, אם תבחר בכך. אולם, כמובן, כתוצאה מכך, הוא פחות מתאים לקהלים צעירים. גם ככה הוא מאוד אקשני (ברמה של התקרבות לסף איבוד העניין לקראת הסוף), חף מהומור כמעט לגמרי וממצה את תלת המימד המרהיב של הדרקונים לקראת האמצע, אז עכשיו גם בלי מסר פשוט, ברור וקל לבליעה? הסרט עולה בישראל גם בדיבוב וגם בתרגום, אולם בהתחשב במאפייניו, הוא פחות מתאים לכל מי שלא מסוגל לצפות בו עם כתוביות.

הדרקון הראשון שלי 2 /  How to Train Your Dragon 2, כתיבה ובימוי: דין דבלויס, ארה"ב 2014, 102 דקות. 



כתיבת תגובה