ביקורת סרט: ״הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם״ ארוך ומייגע אפילו יותר מהשם שלו

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם פוסטר הסרט"הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" היה ספר יוצא מן הכלל, ועל כך מסכימים איתי עוד כשלושה מיליון קוראים ברחבי העולם. הוא היה השילוב המושלם בין רומן היסטורי שנון, עלילת אקשן פרועה וקומדיה שופעת דמיון ויצירתיות. הקריאה בו הייתה מלווה בהרבה התפרצויות צחוק בקול רם – דבר שהרבה סרטים לא מסוגלים לו בכלל – וגם אם מעט עייפה לקראת הסוף, שמרה על רמה מספקת של עניין לכל אורכה (שלא היה קצר). עם זאת, כשיצאה הידיעה שמופק סרט המבוסס על הספר, היה ידוע מראש שאין מה להגדיל ציפיות הפעם; אמנם לא מדובר ברומן מופת, אבל את ההנאה שהסב ספרו של יונס יונסון היה ברור שאי אפשר לתרגם ולעבד אל המסך הגדול. מצד שני, היה גם מוגזם לצפות שהתוצאה תהיה כזו גרועה.

אלו מכם שעוד לא קראו את הספר יוצגו כאן פעם הראשונה בפני אלאן (רוברט גוסטפסון), קשיש שמחליט באימפולסיביות להימלט ממסיבת יום הולדת המאה שלו בבית האבות, לצאת דרך החלון ולתת ליקום להוביל אותו להרפתקאות שונות ומשונות. כשהוא מגיע אל תחנת האוטובוס הקרובה צעיר קשוח ומקועקע מבקש ממנו לשמור רגע על המזוודה שלו בזמן שהוא מתפנה לשירותים, אולם בזמן הזה האוטובוס של אלאן מגיע, והוא מחליט לעלות עליו מייד – יחד עם המזוודה. וכך, תוך זמן קצר, יוצא שאלאן וחבורה מוזרה לא פחות בורחים מידי רשויות החוק ומידי חבורת גנגסטרים מסוכנים גם יחד. ואם זה לא מספיק, מסתבר גם שאלאן הספיק הרבה במאה שנותיו: לא רק שהוא היה מעורב בהרבה מאוד אירועים מכוננים של המאה ה20, אלא שהוא עצמו גרם ללא מעט מהם. כך שבמקביל לקו העלילה שמתרחש בהווה, מוצגים לנו גם קטעים נבחרים מעברו של הזקן.

מתוך הסרט

מתוך הסרט

הסיבה הראשונה במעלה שהסרט הזה כל כך לא טוב היא שהוא לא מצחיק. בכלל. הדבר שהכי הצחיק אותי בסרט הוא שורה הזויה בתסריט שהלכה כך, בערך: "אתמול בלילה התעסקתי במטבח עם קופסת גפרורים". השורה העלובה הזו, דיבוב-מצחיק-סטייל, הייתה אפקטיבית יותר משלל הבדיחות שניסו לצלוח את המעבר מדפי הרומן אל דפי התסריט, ובדרך מעדו ונפלו על הפרצוף. מסתבר שמה שהיה היסטרי מספיק לגרום לצחוקים רמים בספר לא מצליח להעלות יותר מגיחוך בקולנוע, אבל הסרט ממשיך וממשיך לנסות ולדקלם את הבדיחות שלו שוב ושוב.

ומילא לא מצחיק, אבל הוא גם משעמם. המבנה שלו גרוע – הספר היה בנוי לסירוגין מפרקים מההווה ופרקים מהעבר, אבל בסרט זה פשוט לא עובד. כל ברבורי הפוליטיקה שבספר הפגינו בקיאות, יצירתיות והומור הפכו למעייפים ולמשעממים בסרט, כשבקו החצי שלו בערך כבר קל להרים ידיים ולהפסיק לנסות לעקוב, סתם כי זה לא מתגמל מספיק. כך הוא משתרך לאורך כמעט שעתיים, ואז מסתיים באופן צפוי אבל לגמרי לא מספק, מפני שבשביל להגיע אל הסוף הזה לא היה צורך בשום הכנה מוקדמת כלשהי. היה אפשר פשוט לעצור את הסרט באיזושהי נקודה רנדומלית במהלכו והאפקט היה נשאר אותו האפקט.

ומילא לא מצחיק, ומילא משעמם, אבל המעט שהבמאי והתסריטאי פליקס הרנגרן היה יכול לעשות זה להתייחס לדמויות שלו בקצת יותר כבוד, כי אפילו את הדמות הראשית שלו הוא מציג כמטומטמת וחלולה לגמרי לאורך כל הסרט. נכון, זו קומדיה של טעויות, והמנוע העיקרי שלה הוא טיפשות, ובכללה גם טיפשותו של אלאן. אבל הספר אוהב את הזקן. הוא מסתכל עליו במבט מחויך, משועשע ואוהב, ומעריך את יכולתו לשמור על אופטימיות ורוגע ולהצליח איכשהו להסתדר בכל סיטואציה שהוא נקלע אליה. בסרט הוא סתם ילד מטומטם שגדל להיות גבר מטומטם וזקן מטומטם. אפילו איזשהו קרדיט על מספר השפות שלמד במהלך חייו לא ניתן לו. אם הסרט לא אוהב את הדמויות שלו, למה שאנחנו נאהב אותן?

בשורה התחתונה: באנו עם ציפיות ברצפה ובכל זאת הצלחנו להתאכזב. קראו את הספר, התרחקו מהסרט.

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם / The Hundred-Year-Old Man Who Climbed Out the Window and Disappeared, כתיבה ובימוי: פליקס הרנגרן, שוודיה 2013, 114 דקות. 



כתיבת תגובה