ביקורת סרט: פול האגיס בוסרי להפתיע ב״גוף שלישי״

הפוסטר דווקא יפהפה. ״גוף שלישי״

הפוסטר דווקא יפהפה. ״גוף שלישי״

בקרב הסופרים זה ידוע: אם אתה כותב על כותב שנמצא במשבר כתיבה, המצב שלך קשה. העצה השחוקה לכתוב על מה שאתה מכיר אמנם נכונה, בדרך כלל, אבל כאן היא אינדיקציה לבאר שיבשה באופן טוטלי, וצריך לתת לה זמן להתמלא מחדש. פול האגיס (61) כנראה נמצא בנקודה הזו ממש כעת. לפני כעשור זכה באוסקר פעמיים ברציפות עם "מיליון דולר בייבי" (אותו כתב) ו"התרסקות" (אותו כתב וביים), ועשה היסטוריה. הסרטים הבאים שלו לא היו נוראים, אבל לא היו מעניינים למדי. אך נקודת המוצא של סרטו החדש "גוף שלישי" – סופר גאון שפשוט לא מצליח יותר לכתוב משהו טוב – מבהירה את המצב הנוכחי העגום, ומעלה תהיות האם הוא מבוסס על יסודות אוטוביוגרפיים.

כרגיל בסרטים כאלה, פשוט נאמר לנו שהסופר מחונן – פה הוא זכה בפוליצר – וזהו, הוא לא צריך להוכיח את עצמו יותר מזה. ניחא. במהירות נאה יחסית לקצב ההתקדמות של שאר הסרט כבר נכנסת לחייו סופרת מתחילה עם סוד בעייתי, והופכת את קו העלילה הזה לטוב ביותר מבין השלושה שמציע הסרט, גם אם לא האקשני ביותר. בשניים האחרים מככבות שתי אמהות במצב קשה: האחת בניו יורק, אמא מופרעת עם תעודות שמנסה לזכות בזכות לראות מדי פעם את הילד שלה שנלקח ממנה, והשנייה ברומא, צוענייה שצריכה לפדות את בתה מידי איש מאפיה ונעזרת לשם כך באיש עסקים מפוקפק ששש משום מה לעזור לה.

אדיראן ברודי ומורן אטיאס, מתוך הסרט

אדיראן ברודי ומורן אטיאס, מתוך הסרט

שלושת הסיפורים נראים בתחילה לא קשורים זה לזה, ואז, בגסות, נראים קשורים מדי זה לזה. כמו ששמו מרמז, הסרט מניח כי כל מערכת יחסים זוגית עומדת בצלה של דמות שלישית אחרת, ומסתכל על הסיטואציה הזו תוך בחינה של סוגיית האמון בין אנשים. זה נושא מעניין מאוד. הבעיה היא שהסיפורים פשוט לא עובדים. בקו העלילה של הצוענייה, שמגולמת באופן מפתיע לטובה על ידי מורן אטיאס, אין טיפה של היגיון, והדמויות בו פועלות ממניעים לא הגיוניים ובונות מתח רק כדי שלא לפתור אותו בסוף. האמא המטורפת מגולמת גם היא יפה על ידי מילה קוניס, שפשוט תפורה לשחק תפקידים כאלה בדיוק בסרטים גרועים למדי ("האיש הכי כועס בברוקלין") ומצליחה לעורר אמפתיה בצופים, אבל קו העלילה הזה הרבה יותר מדי דרמטי, ומגיע לשיאו בסצנה איומה בסלואו-מושן שנראתה כאילו נלקחה מאופרת סבון של ערוץ ויוה. דווקא קו העלילה המאופק של הסופר, עם ליאן ניסן (שמשחק בסרט שאינו מותחן!) ואוליביה ווילד (שמפתיעה לטובה), הוא זה שעשוי הכי טוב, אך כדי למזוג בו עניין מתגלה בסופו איזה סוד מופרך וחסר כל חשיבות – שחושף דווקא את היותו מעט משעמם.

רק אחרי שעתיים, כשגם הקהל וגם הבמאי מבינים סופית שהסרט הזה לא מתקדם לשום מקום ומתארך הרבה יותר ממה שצריך, הוא נזכר לנסות לקפל בחופזה את כל קווי העלילה כדי להזכיר לנו שעדיין מדובר בסרט אחד ולא בשלושה שהוכנסו לבלנדר, והתוצאה די מביכה. האגיס אמנם עשה פה עבודה יפה בהדרכת השחקנים, אבל זה לא פוטר את הסרט הזה מהיותו – זה נשמע מגוחך, וזה באמת די מגוחך – כה בוסרי.

גוף שלישי / Third Person, כתיבה ובימוי: פול האגיס, ארה"ב 2013, 130 דקות. // דור בביוף



כתיבת תגובה