ביקורת סרט: ״הרופא הגרמני״ סופטקור

הרופא הגרמני פוסטר הסרטבאמצע הסרט, בבירור לאחר סיומו של החלק המכונה "אקספוזיציה" או "התחלה", גם על פי הגדרתו של הצופה הנדיב ביותר, מתגלה פרט קריטי הצובע את כולו באור אחר. בחלק מתקצירי הסרט, לעומת זאת, הוא מצוין בבירור, כנראה משום שגם מקריאת התקציר ה"נקי", לא קשה לנחש אותו. ובכל זאת, אם הגעתם עד לפה מבלי לדעת על מה אנחנו מדברים, עשו לעצמכם טובה ואל תפריזו בגיגול על הסרט. לגבי העלילה, הסתפקו במידע הבא: משפחה ארגנטינאית עוזבת ב1960 את ביתה ועוברת להתגורר במלון דרכים גדול, השוכן לצדו של אגם יפהפה, אותו היא מתכוונת לנהל כעסק המשפחתי החדש. האורח לטווח ארוך הראשון של המלון הוא רופא ממוצא גרמני, המתיידד עם המשפחה, ובעיקר עם לילית בת ה-12, שגופה קטן יחסית לגילה. ועד שהמשפחה מגלה את זהותו של האורח, סיכונים מסוימים כבר נלקחו.

זהו תקציר שנשמע מושלם לסרט מתח, אך "הרופא הגרמני", המבוסס על רומן אשר כתבה הבמאית לוסיה פואנזו, הוא סרט דרמה יותר משהוא מותחן. ככזה, הוא עשוי נהדר: הצילום והעיצוב הויזואלי מוקפדים, המשחק טוב מאוד, ולמעט כמה רגעים ספורים המזכירים יותר קליפ מוזיקלי מאשר סרט קולנוע, הבימוי לא נופל מהם גם הוא. המאפיינים המותחים נמזגים לתוכו לאט לאט, ותוך שמירה על קו מעודן ולא בוטה גם כשממש קשה. התחביב של האב, למשל, הוא לעצב ביד בובות בדמות תינוקות קריפיים ביותר, אבל השוטים המוקדשים לעניין נותנים לנו להבין לבד את הקריפיות הזו, מבלי לכוון אליה כלל וכלל. דמותו של הרופא הייתה יכולה להיות הרבה יותר מאיימת כבר מהשלב בו אנו לא יודעים עליה שום דבר, אבל הסרט מסתפק בלעצב אותה כמסתורית. והחלק הטוב ביותר: כדי לרמוז על ההתרחשויות העומדות לבוא ולבנות מתח, הסרט לא מדביק פסקול מוגזם או קלוז-אפים על דלת נפתחת, אלא משתמש בסמליות ברורה אך לא בוטה בתוך סצנות ובקישורים סמליים בין סצנות שונות.

מהבחינה הזו, הסרט הוא תענוג. הוא מותח, התסריט שלו בונה את המתח הזה באופן מרשים, ויש בנופים היפים שלו משהו קצת אפל. אך למרבה האירוניה, זו דווקא גם נקודת החולשה שלו: בסוף, כשמגיע השיא, היה אפשר להעפיל גבוה יותר, ולהרפות קצת מהקו המעודן. בתור התחלה, היה נחמד אם המתח הגבוה של הסוף היה מתארך קצת יותר, למשל, או אם במקום לספר לנו מה קרה לאחר מכן בכתוביות שרצות על המסך, היו פשוט מראים לנו מה קרה, תוך קבלת העובדה שאנחנו צופים בסרט ולא קוראים ספר.

ולמרות זאת, "הרופא הגרמני" לא יותיר אתכם לא מסופקים; אולם הישגו הגדול ביותר הוא הדגמתו כיצד גירוי מתון אך מתמשך יכול להיות מותח ומהנה בדיוק כמו גירוי בולט ועבה, ואפילו יותר.

הרופא הגרמני / The German Doctor / Wakolda, בימוי: לוסיה פואנזו, ארגנטינה 2013, 93 דקות. // דור בביוף



כתיבת תגובה