ביקורת סרט: שבעה פסיכופתים

psycho_posמשבר כתיבה הוא דבר מבאס, אבל מסתבר שהוא יכול להפוך לממש מסוכן: מרטין (קולין פארל) לומד את זה על בשרו. מרטין הוא סופר אירי שרוצה לכתוב תסריט על פי שמסתובב לו בראש כבר הרבה זמן, אבל יש לו בינתיים רק את השם של הסרט: "שבעה פסיכופתים". למרבה המזל (או שלא), נכנסים לחייו עוד כמה פסיכופתים שייתנו השראה לכתיבה, אבל גם יגרמו להרבה דם לנטוף – והפעם באמת. חברו בילי (סם רוקוול) ושותפו העסקי הנס (כריסטופר ווקן) מתפרנסים בדרך המפוקפקת של גניבת הכלבים של אנשים עשירים ועשיית רווחים מהפרסים הכספיים שמוצעים למוצאים שלהם, אבל העניינים מסתבכים כשהם גונבים את הכלב הקטן והחמוד של מאפיונר פסיכופת (וודי הרלסון), ששם לו בראש מעייניו למצוא את כלבו האהוב – ולהרוג את כל מי שייקרה בדרכו. בכל כורחו מרטין מצטרף אל הצמד, ומהווה בעצם את השפוי היחיד בים הפסיכופתים שמתגלה.

"שבעה פסיכופתים" הוא קומדיה שחורה (כלומר, אדומה) ראויה, וכבר חודשים שלא עלתה לקולנוע אחת כזו. מהסצנה הראשונה ברור שזה עומד להיות סרט די דפוק, ואם מתגברים על חצי השעה הראשונה שעלולה להתגלות כמבלבלת קמעה, העניינים הופכים למובנים והצפייה למהנה. אמנם התסריט לא מממש את כל הפוטנציאל של העלילה, ולא פעם הוא פחות חכם ממה שהוא חושב שהוא, אבל הוא לא ריק מרגעים שנונים; העלילה שומרת על קצב טוב מההתחלה ועד הסוף והבימוי של מקדונה הולם אותה להפליא.

בנוגע לאלימות? IMDB נתנו לסרט 9 נקודות מתוך עשר בסולם האלימות, אבל הם נסחפו מעט. נכון, הסרט אלים מאוד – מיריות (כמובן), דרך חתכים ופיצוצים ועד ניסור, והוא לא חוסך בקטשופ ולא מסיט את המבט, אבל המטרה היא לא לענות את הצופים אלא להצחיק אותם – וזה עובד. האלימות לא באמת כואבת לצופה, וכשהיא מוגזמת – ברוב הפעמים היא אכן כזו – זה מוקצן עד לגרוטסקה כך שגם צופים רגישים שיסיטו אינסטינקטיבית את המבט יצחקו.

בזכות האלימות הצפייה בסרט לא נינוחה – זו לא קומדיה רומנטית, אי אפשר לדעת מתי דמות תחטוף פתאום כדור בראש או תשפיץ שפריצים אדומים על המסך – אבל יש בכך משהו נחמד שהולם את האופי הגברי מעט של הסרט. קטעים ארוכים ממנו מתרחשים במדבר, הדמויות הנשיות הן על תקן החתיכה, הזונה או האישה הכלבה, הוא משתמש במילים גסות, במרדפים ובקרבות יריות, אבל זה פשוט מבדר – ולא רק צופים גברים. הם אמנם ילדים שלעולם לא יתבגרו, אבל הכיף הוא של כל מי שייתן לעצמו להשתחרר.

בשורה התחתונה: קומדיה שחורה מבדרת להפליא עם עלילה מקורית, משחק טוב, קצב מושלם והרבה רגעים של צחוק בקול רם.



כתיבת תגובה