ביקורת סרט: למרות גילו, ״המעניק״ עדיין חדשני (רק) בתחום הלעוס ביותר

המעניק פוסטר הסרט"המעניק", המבוסס על ספר הנוער המצליח מ-1993 מאת לואיס לורי, הוא עוד סרט דיסטופי בכיכובם של בני נוער. בשלב הזה, אחרי "משחקי הרעב" ומיליון חיקוייו (כן "מפוצלים", הכוונה אליך), כבר נשאלת השאלה מדוע האמריקאים מוטרדים כל כך מחזיונות קודרים לגבי העתיד, כאשר ההווה שלהם בטוח, יציב ומשגשג כל כך, לפחות מבחינה פוליטית, וללא ספק בהשוואה לשאר העולם. נדמה לי שחברת שפע בטוחה ונינוחה (יחסית, יחסית, לא להתנפל בבקשה) נתקפת בחרדה לגבי עתידה דווקא מתוך רגשי אשם ואולי אף פחדים בלתי ממוקדים מעליית כוחות חדשים ומאיימים בזירה, כגון סין.

בכל מקרה, גיבורי "המעניק" חיים בקיבוץ – סליחה, בקהילה שלווה, שקטה ואחידה בה כולם נדרשים לזהות, ציות, יושר ודיוק בשפה. כדי לעזור להם בכך, הם מזריקים לעצמם מדי בוקר תרופה המטשטשת ומשככת רגשות ומשאירה אותם קהים ומרוצים. התינוקות המהונדסים גנטית גדלים בבית ילדים – סליחה, בבית טיפול – והמבוגרים מקבלים תפקיד בקהילה בהתאם להחלטת אסיפת הקיבוץ – אופס, שוב פספסתי, מועצת הבכירים.

בתוך העולם האוטופי לכאורה אך המשעמם והצפוי הזה אנו עוקבים אחרי שלושה חברים מילדות, אשר מקבלים את השיבוצים שלהם בגיל שמונה עשרה (בסצנה המזכירה מאוד את "כוורת בסרט" בה הדבורים מקבלות תפקידים, והרי הקהילה אכן דומה מאוד לכוורת בה כל אחד ממלא בצייתנות את תפקידו). ג'ונאס (ברנטון תווייטס) מקבל תפקיד יוצא דופן וחשוב במיוחד: המקבל. מוטל עליו לקבל מן המעניק (ג'ף ברדג'ס) את זכרונות העבר הרחוק, לפני שהעולם הפך לכל כך אוטופי ואחיד, על מנת שיוכל לייעץ לבכירים.

המעניק מתוך הסרט

מתוך הסרט

תהליך קבלת הזכרונות מעורר אצל ג'ונאס ספקות כבדים לגבי הקהילה בה הוא חי והדרך בה היא מנוהלת על ידי הבכירים, ובראשם מריל סטריפ, הלוא היא מלכת הכוורת. הוא מגלה בתוכו רגשות חזקים ועזים כלפי חברתו הוותיקה פיונה (אודיה רש) וגם כלפי התינוק גייב אותו מביא אביו המטפל הביתה. בשלב מסוים, ובאופן בלתי מפתיע, ג'ונאס, בעידודו של המעניק, מחליט לעזוב את הקהילה על מנת להחזיר את הזכרונות לחבריה.

עד כה הכול צפוי ודי מוכר, במיוחד למי שקרא וצפה בדיסטופיות ותיקות כמו 1984 או "עולם חדש מופלא". החידוש המרענן היחיד הוא הקשר המופלא בין ג'ונאס לתינוק והעובדה המדהימה שהוא לוקח איתו את התינוק למסע בכדי להציל אותו מן "השחרור" ל"מקום אחר" (לשון נקייה ל… נו, אתם וודאי מבינים). אהבתי מאוד שהאהבה אותה מגלה ג'ונאס היא לא רק אהבה רומנטית, אלא גם אהבה לתינוק חסר הישע.

בשורה התחתונה: סרט חביב ומהנה למדי. שום דבר שלא ראינו כבר קודם, תינוקות וכלבים תמיד גונבים את ההצגה.

המעניק / The Giver, בימוי: פיליפ נוייס, משחק: מריל סטריפ, ג', ברידג'ס, ברנטון תווייטס, אודיה רש, קייטי הולמס, ארה"ב 2014, 94 דקות. // שירה סובל



כתיבת תגובה