ביקורת סרט: ״המועדון של ג׳ימי״ מלא ברוח חופשית כובשת

המועדון של גימי- פוסטר"המועדון של ג'ימי", סרטו החדש של קן לוץ', הוא דרמה קומית מבוססת על סיפור אמיתי המתרחשת באירלנד של שנת 1932. עשר שנים לאחר שנאלץ לברוח לארה"ב, חוזר ג'ימי גראלטון לחווה של אימו באירלנד השסועה שלאחר מלחמת האזרחים, בתקווה לפתוח דף חדש של חיים שקטים. אך בלחץ צעירי האזור הוא פותח מחדש את מועדון הריקודים שלו: מועדון שמהווה מרכז מפגש לצעירים המקומיים, מקום חופשי ומשוחרר בו הם יכולים לרקוד, לשוחח, לשמוע מוסיקה מודרנית כמו ג'ז ולקרוא שירה וספרות. בקיצור, מקום שמהווה איום על הכנסייה הקתולית השמרנית השולטת בחוזקה במדינה, וג'ימי מוצא עצמו עד מהרה ניצב מחדש במרכזה של מלחמה אבודה מראש לשמירת המועדון.

אלא שהמלחמה אותה מנהל ג'ימי היא לא רק על הפעלתו של מועדון הריקודים; זו מלחמה על החיים החופשיים, על חופש המחשבה ועל זכויות אזרח בסיסיות, וזו הסיבה שהכנסייה והכוחות השמרניים באירלנד רואים בו איום כל כך גדול לדרך החיים המתנהלת במדינה. ברגע שאנשים מתחילים לרקוד ולשמוע את המוסיקה שהם רוצים, הם מתחילים לחשוב בעצמם, לחפש רעיונות חדשים, ואבוי – מגייסים כוחות להילחם באי הצדק השורר בחייהם ולדרוש את זכויותיהם האזרחיות הבסיסיות, וזה כמובן אינו האינטרס של המעטים בעלי הכוח.

זהו לא סרט קליל, ומועברת בו ביקורת דחוסה על פוליטיקה, כפייה, שמרנות ואי צדק חברתי; בנוסף, לאורך כל הסרט נשמרת האווירה המתוחה והדליקה שבין הכנסייה הקתולית, רשויות המדינה והתנועה הרפובליקנית באירלנד. אך זהו לא האלמנט היחיד בו, כי לוץ' מצליח, למרות הנושא הכבד, לשמור על חיוכו של הצופה, על האופטימיות ועל הרגעים הקומיים והרומנטיים. זהו סרט שובה לב ומעורר הזדהות לא בזכות הסצנות הקלילות, אלא כי הכמיהה לחופש, לשיוויון ולצדק היא אוניברסלית ועל זמנית.

המועדון של ג'ימי / Jimmy's Hall, בימוי: קן לוץ', בריטניה / צרפת 2014, 109 דקות. // אסנת שגב

 



כתיבת תגובה