כאן אנחנו מפסיקים: ״מכאן אני ממשיך״ מפוהק ומפוספס

מכאן אני ממשיך פוסטר הסרטנראה שאנשים שכחו שספרים יכולים להיות מצחיקים. הם בדרך כלל מרגשים, או חזקים, או מעוררי השראה, או אפילו סתם מותחים, הספרים הטובים, אבל הם לא מצחיקים, בטח לא בקול רם (זה בכלל אפשרי?). אבל "מכאן אני ממשיך" היה דווקא ספר קורע מצחוק – ומצוין. לא מצוין בזכות האיכויות הספרותיות שלו, אלא כי הוא להצליח לעורר בי פרצי צחוק רמים אחת לעמוד בערך, והקיטש שלו בסיום היה סוג של חביב. הוא פשוט היה טוב במה שהוא עושה. מפתיע לגלות, אפוא, שהעיבוד הקולנועי שלו הוא אסון. במיוחד בהתחשב בכך שהתסריטאי הוא גם הסופר.

ג'אד (ג'ייסון בייטמן) בדיוק עסוק בלשכב על הספה ולנסות להתמודד עם המחזה המזעזע של אשתו בוגדת בו, עם הבוס שלו, במיטה שלו, ביום ההולדת שלה, כשהוא עם עוגה מפוארת ביד, כשאחותו (טינה פיי, אלוהים יודע מה היא עושה בקומדיה בינונית כזו) מתקשרת אליו להודיע שאביהם נפטר. הוא בכלל היה אתאיסט – "יהודי אתאיסט", מתקנת אמם, בגילומם של ג'יין פונדה ושדי הסיליקון – אבל הבקשה האחרונה שלו הייתה שישבו עליו שבעה. וכך ארבעת האחים מתאחדים לשבוע אחד בבית שיוכיח שיש סיבה לכך שהם לא נמצאים בקשר הדוק כל כך ביומיום. אה, והחיים (הזוגיות) של כל אחד מהם מתפרקים גם הם, כמובן.

כן, הסרט חסר עלילה, בגדול, אבל זה דווקא לא מפריע. הנקודה הכואבת היא שהוא לא מצחיק. לפעמים הוא מנסה, אבל את מספר הבדיחות בו שגרמו לי לצחוק בקול רם אפשר לספור על יד אחת – וזה גם לא אומר שהן טובות, אלא רק אפקטיביות. את הטובות אפשר לספור גם על המרפק. ושוב, זה מפתיע, כי הספר באמת היה מצחיק, והעיבוד לתסריט קולנועי בוצע על ידי ג'ונתן טרופר עצמו. האם הבדיחות פשוט לא צלחו את המעבר? האם ההומור שלנו בספרות ובקולנוע שונה, כך שאותן בדיחות תעוררנה תגובות שונות? ואולי הוא סתם גרוע?

זה חומר המחשבה המעניין ביותר שתוכלו לסחוט מהסרט – אם כי אפשר דווקא לראות בזה יתרון, בכך שהוא לא מאכיל אותנו בכפית במסר כלשהו (כל מסר שכן אפשר לסחוט ממנו מכיל את המילה "החיים", זה בטוח). מעניין גם שנקודה מסוימת בסיום שלא קוממה אותי בספר נראתה לי שוביניסטית ולא מוצדקת בסרט, אבל אולי זיכרוני סתם מטעה אותי. מעבר לאלו, "מכאן אני ממשיך" לא חוטא חטאים גדולים כלשהם – הוא פשוט מבזבז רעיון טוב וקאסט עם פוטנציאל על סרט בינוני מינוס, שהתגובה היחידה שהוא מצליח לעורר בצופים היא דחף בלתי נשלט להסיט את המבט מהקלוז-אפים המביכים, או להסתכל בשעון, או סתם לפהק.

מכאן אני ממשיך / This Is Where I Leave You, בימוי: שון לוי, תסריט: ג'ונתן טרופר, שחקנים: ג'ייסון בייטמן, טינה פיי, אדם דרייבר, רוז ביירן, קורי סטול, קתרין האן, קוני בריטון, טימוטי אלפנט, דקס שפרד וג'יין פונדה, ארה"ב 2014, 103 דקות.



כתיבת תגובה