ביקורת סרט: דיוויד אייר מצליח לחדש בז׳אנר סרטי המלחמה עם ״זעם״

זעם פוסטר הסרט"זעם" הוא שמו של טנק שרמן ותיק קרבות, בפיקודו של סמל ראשון דון "וור-דאדי" קולייר, הלוא הוא בראד פיט האחד והיחיד. הטנק וצוותו הותיק עברו כבר כמה וכמה שנים קשות של מלחמה בנאצים, והם מנסים לשרוד את החודשים האחרונים והמטורפים של הלחימה בתוך גרמניה עצמה. מפקדם הכריזמטי, ששמו הולך לפניו, הבטיח להם שהוא יוציא אותם משם בחיים, והם הולכים אחריו באמונה עיוורת.

הסיפור מתחיל עם מותו של עוזר הנהג, המוחלף על ידי טירון ילדותי וחסר ניסיון צבאי בשם נורמן (לוגאן לרמן הצעיר בתפקיד מבטיח). וורדאדי והצוות המשופשף שלו חונכים את הבחור הצעיר לעולם בו "העקרונות שלווים אך ההיסטוריה אכזרית". ואכן, אכזריות היא שם המשחק אליו נקלע נורמן, כמעט בעל כורחו. השריון האמריקאי מיושן והטנקים הגרמניים עולים עליו לאין ערוך. הגרמנים נואשים ונלחמים עד האיש האחרון, ואנשי האס-אס מכריחים ילדים ללבוש מדים ולצאת לקרב ואף תולים את הסרבנים. שנות הלחימה הארוכות, הנחיתות הטכנולוגית, המוות והאימה נתנו את אותותיהם בצוות של "זעם": גם הם כבר לא מקפידים בדיוק על "טוהר הנשק". כל מה שהם רוצים לעשות זה להרוג כמה שיותר נאצים ולחזור הביתה בחיים, והם לא ייתנו לנורמן לשבש להם את התוכניות.

דייויד אייר ("חבלה", "יום אימונים מסוכן") מצליח לחדש בתחום העתיק כל כך של סרטי מלחמה בכלל, וסרטי מלחמת העולם השנייה בפרט. הדגש על צוות השריון והחיים בטנק הסגור, שהוא מכונת לחימה משומנת הדורשת שיתוף פעולה הדוק מצד הלוחמים, הוא בחירה מקורית למדי המבוצעת בצורה משכנעת מאוד. סצנות קרבות השריון מרהיבות ומותחות, ובהחלט ניתן לחוש את הייאוש של המלחמה הבלתי נגמרת ואת הכמיהה של הלוחמים לגמור כבר עם הסיפור המלוכלך הזה. זהו סרט של משחק, של חמישה לוחמים שיושבים רוב הזמן בחלל סגור ומקווים לשרוד את היום – והשחקנים של "זעם" עושים את העבודה כמו שצריך. למרות אורכו, אין בסרט דקה משעממת או נפילות מתח. מי שמוכן לקבל את העובדה שבמלחמת עולם ממושכת גם "הטובים" לפעמים מועדים ומאבדים את המצפן המוסרי, ייהנה מסרט מלחמה משובח, מקורי ועשוי היטב.

זעם / Fury, בימוי: דיוויד אייר, משחק: משחק: בראד פיט, שאיה לה-בף, לוגאן לרמן, ארה"ב 2014, 134 דקות. // שירה סובל



כתיבת תגובה