ביקורת: ״משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק 1״ הוא שם ארוך מאוד לחצי סרט, אבל איזה חצי סרט זה!

עורבני חקיין חלק 1 משחקי הרעב פוסטר הסרטפרנסיס לורנס (שביים גם את ״התלקחות״, אך לא את הסרט הראשון בסדרה) וצוות השחקנים המדהים עושים זאת שוב בעיבוד מצוין לספר השלישי בטרילוגיית הנוער המצליחה מאת סוזן קולינס, שעולה אפילו על המקור הספרותי. הסרט מתחיל כשקטניס (ג'ניפר לורנס הנהדרת, המופלאה, המדהימה, חולה על השחקנית והאישה הזאת!) עדיין מתאוששת מאירועי משחקי הרעב הקודמים, בהם אילצו את המנצחים לשחק בשנית, עד לתפנית המפתיעה בה קטניס חולצה מהזירה על ידי פלוטארך (פיליפ סימור הופמן באחת מהופעתיו האחרונות – כמה חבל!) והמורדים, בעוד פיתה (בחיים לא ניגמל מהבדיחה הילדותית הזו), ג'ונה ואנני נותרו מאחור כשבויים בידי הקפיטול. קטניס נמצאת כעת במחוז 13: מחוז של חיילים שחיים חיי צניעות, שיוויון ועבודה קשה מתחת לאדמה בהנהגת הנשיאה קוין הקשוחה והבלתי מתפשרת (ג'וליאן מור). הם מחכים לרגע הנכון לפתוח במלחמה נגד הקפיטול, והם זקוקים לקטניס שתשמש כ"פנים" של המרד, מפני שכידוע, גם כשאתה צודק אתה צריך למכור ולשכנע אנשים בצדקתך. אך קטניס שבורה ומעורערת נפשית; היא זועמת על כך שפיטה והאחרים הושארו מאחור, ואינה מעוניינת לשתף פעולה עם הנשיאה קוין ועם פלוטאך שהפך ליועץ ול"במאי" של המרד המתרקם.

קטניס היא דמות ראשית וגיבורה מופלאה ועוצמתית. היא אמנם חזקה, אך היא גם מפגינה חולשה, ספקנות ושבריריות בלתי מתנצלת. למרות גילה הצעיר יש בדמות שלה עומק טראגי מרשים. אהבתי מאוד את הדמות שלה בספרים ואני אוהבת אותה אפילו יותר בעיצובה של ג'ניפר לורנס, שחקנית כה מוכשרת שמצליחה לבטא באמצעות הבעות פנים בלבד קשת מפתיעה ברוחבה של רגשות.

הבעה אחת שווה יותר מאלף מילים. ג׳ניפר לורנס, מתוך הסרט

הבעה אחת שווה יותר מאלף מילים. ג׳ניפר לורנס, מתוך הסרט

גם שחקני המשנה מספקים את הסחורה בהופעות מדהימות. אפי טרינקט (אליזבת בנקס) מספקת אתנחתה קומית מושלמת בתור מעצבת האופנה האולטימטיבית שנקלעה שלא מרצונה לעולם בו כולם לובשים מדים אחידים ומכוערים, ויחד עם זאת מנסה להפיק את המירב מן המצב (לא פלא שקטניס אוהבת אותה כל כך). גם וודי הארלסון בתפקיד היימיטץ', המאמן הסרקסטי אך האנושי שנאלץ לסבול ממחסור חמור באלוכוהול בבונקרים מתחת לאדמה, מפיק מעצמו תפקיד מצויין. והגדול מכולם, לדעתי, הוא דונאלד סאתרלנד בתור הרשע האולטימטיבי, הנשיא סנואו המלחשש והמצמרר. מזמן לא נראה על מסך הקולנוע איש רע כל כך טוב.

כחלק ראשון, הסרט מהווה למעשה שלב הכנה לקרב הגדול ולסיום המוחלט של הסדרה, ולכן סצנות האקשן מועטות ומרביתו מתרחשת בחללים הסגורים של מחוז 13. יחד עם זאת, לא חסרות בו סצנות מרגשות ומופתיות, כגון סצנת פיצוץ הסכר במחוז 5, בה המורדים צועדים חשופים וללא כל נשק לעבר החיילים של הקפיטול תוך כדי שירת "עץ התלייה", שיר האהבה המורבידי אותו למדה קטניס מאביה ואותו היא שרה על חורבות מחוז 12 ההרוס; או הסצנה בה קטניס משחקת עם החתול של אחותה ותוך כדי משחק הבעת פניה משתנה כאשר היא מבינה כי היא ופיטה הם כלי למשחק ומניפולציה בידי הקפיטול ומחוז 13 בדיוק כמו החתול; והדוגמאות ממשיכות, אז נסכם – ציפינו לכך וקיבלנו סרט משובח, ממש לא רק לנוער. חבל רק שצריך לחכות כל כך הרבה זמן לחלק השני.

משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק 1, The Hunger Games: Mockingjay – Part 1, בימוי: פרנסיס לורנס, משחק: ג'ניפר לורנס, ליאם המסוורת, וודי הארלסון, דונלד סאתרלנד, ג'וליאן מור, אליזבת בנקס, פיליפ סימור הופמן, ארה"ב 2014, 123 דקות. // שירה סובל



כתיבת תגובה