ביקורת סרט: מייק לי מעביר את הזמן ב״מר טרנר״

מר טרנר פוסטר הסרט"מר טרנר" הוא סרט לא מעניין. חבל ומפתיע לגלות את זה – אחרי הכול, למרות שאת דמותו של טרנר עצמו כן אפשר לדמיין כמתאימה לסרט של מייק לי, זו בחירה לא שגרתית מצדו לביים דרמה תקופתית מהמחצית הראשונה של המאה ה-19, ובנוסף, הביקורות שהסרט זכה להן מהללות. למותר לציין שהוא גם עשוי נהדר, ולמרות אורכו המוגזם – שעתיים וחצי – תתחילו להסתכל בשעון שלכם רק לקראת הסוף. ועדיין, קשה למצוא הצדקה לקיומו.

הסרט מתמקד ב25 השנים האחרונות לחייו של הצייר הבריטי ויליאם טרנר (טימות'י ספול, שלקח משום מה את פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן על תפקידו זה), שהתפרסם בזכות ציורי הנוף שלו ושליטתו במשחקי האור. כשהוא מתחיל טרנר הוא כבר אדם מבוגר, החי עם אביו המבוגר עוד יותר, ומעמדו כצייר מפורסם בטוח. אולם אז המיקוד בציוריו הולך ופוחת, והוא זוכה לבוז הולך וגובר, עד מותו בגיל 76. מספר המשפטים המלאים שהוא מוציא בדרך מצומצם בהחלט, יחסית לרבע מאה: דרך התקשורת האהובה על טרנר היא נהימות עמוקות, דוביות וגסות, ככל שזה קשור לדיבור, וככל שזה קשור למגע גופני, חפינתם הפתאומיות של האיברים הבולטים בגופה של האישה תספיק לו. דרך הביטוי הדומיננטית ביותר לרגשותיו היא ציוריו, בהם משתוללות סופות ושריפות ענק. יכול להיות שהיה אפשר להציג את חייו גם ככה, אבל במתכונתו הנוכחית הסרט בעיקר מעביר את הזמן בניסיונו לחפש לעצמו עלילה. בכל פעם שמגיעה הזדמנות לפיתוח קו עלילה מעניין הוא מביט בה רגע, מהורהר, ולפני שהוא מספיק להגיע להחלטה היא כבר חומקת לו מבין האצבעות. כך זה עם הפילגש שלו ושני ילדיו ממנה שהוא מתכחש מהם, עם אמו שנמצאת בבית משוגעים בעקבות מותה של אחותו, וגם עם המצאת הצילום, שלא נראה שמטלטלת את עולמו במיוחד אלא בעיקר מסקרנת אותו. (ספול אומר: "אני חושב שהוא הגיע למסקנה שצילום מסוגל לתפוס רגע מסוים ולתעד את המציאות, אבל ציור מאפשר להביע רגש". חבל שזה לא בא לידי ביטוי בסרט.) כשבכל זאת מחליטים להוסיף עניין ולהרוג איזושהי דמות, מציגים אותה משתעלת בסצנה אחת, משתעלת חזק יותר בזו הבאה אחריה, ובשלישית היא כבר מחזירה את נשמתה לבורא, כאילו הסרט לא ארוך מספיק כדי לפרגן לעצמו בהבניה ראויה יותר.

פה ושם מבליח הומור באמצעות רגעים גסים או לא הולמים על רקע הנימוסים התקופתיים הנוקשים – למשל בדמותה של המשרתת, שהמשפט היחיד שהיא זוכה לומר לאורך שעתיים וחצי הוא "חתלתול רע", אך בכל פעם שפניה מופיעים על המסך אי אפשר שלא לצחוק – ואז הסרט ממשיך להתגלגל לו, מותח את הזמן כדי שיהיה ארוך מספיק לכנותו "סרט איכות", ואז מגיע לסופו, מבלי להשאיר על הצופה חותם משמעותי. חבל. לפחות הציורים יפים.

מר טרנר / Mr. Turner, בימוי: מייק לי, משחק: טימות'י ספול, דורות'י אטקינסון, פול ג'סון, לזלי מנוויל, בריטניה 2014, 150 דקות. 



כתיבת תגובה