ביקורת סרט: ״ההוביט – קרב חמשת הצבאות״, החלק השלישי והאחרון בסדרה

307453id1_TheHobbit_TBOTFA_Teaser_Intl_27x40_1Sheet.inddהחלק השלישי והאחרון בטרילוגיית ההוביט מוכיח סופית שפיטר ג'קסון ממש, אבל ממש, רצה לעשות שוב את "שר הטבעות", אבל כל מה שהיה לו זה ספרון קצר וחביב על הוביט יושב בית וחובב ספר שיוצא להרפתקה בניגוד לרצונו ומגלה בעצמו אומץ בלתי צפוי. בכדי לפתור את הבעיה ולהתמקד בסצנות שח קרבות אפיים ואינסופיים ג'קסון החליט להסיט את הפוקוס מבילבו החביב ולהתמקד בגיבורים קצת יותר הירואיים, כגון בארד הקשת (לוק אוונס יפה התואר) ובתורין נסיך הגמדים המיוסר. היות שאלו לא ממש מספיקים בכדי למלא שעתיים וחצי, הוא תיבל את התסריט גם במשולש אהבה טראגי ומופרך למדי בין האלפית הנועזת והיפה טאוריאל (אוונג'לין לילי), נסיך האלפים לגולאס (אורלנדו בלום המהמם!) וקילי הגמד האמיץ והרומנטי (איידן טרנר), וגם הוסיף אתנחתאות קומיות מטופשות למדי בכיכובו של אלפריד הפחדן.

התוצאה של כל המישמש הזה היא סרט ארוך באופן שערורייתי שמתמקד בעיקר בסצנות של קרבות ענק בין צבאות אינסופיים, אורקים, גובלינים ושאר חיות, מפלצות וירקות, אפקטים ממוחשבים, מוסיקה דרמטית וכל מה שגיימר בן 12 יכול לבקש. בשלב מסויים בעיצומו של הקרב מנהיג הגמדים דיין, בן דודו של תורין, בחור ג'ינג'י חביב ובעל מבטא סקוטי שרוכב על חזיר יבלות (?!), שואג "נו, באמת!" כשהוא נתקל בתולעי ענק אוכלות חול שיובאו היישר מן האפוס של חולית. גם אני רציתי לצעוק "נו, באמת?!" אבל החלטתי שלא בא לי שיזרקו אותי מהאולם.

אין ספק שג'קסון יודע לביים, הויז'ואל שלו מדהים והשחקנים עושים את המירב בהתחשב בתסריט המופרך שהם קיבלו. חבל רק שכל הדרמה, הדם, היזע והאורקים נאחזים באילנות גבוהים ומתיימרים להיות עיבוד של הספר. להבא כדאי לג'קסון לביים תסריט מקורי או לבחור אפוס קצת יותר שותת דם שיגרום לו להזיע קצת פחות.

בשורה התחתונה: מאכזב למעריצי ההוביט, כיפי למדי לכל השאר – אבל בחייאת, למה כל כך ארוך?

ההוביט: קרב חמשת הצבאות, בימוי: פיטר ג'קסון, משחק: איאן מק'קלן, מרטין פרימן, קייט בלאנשט, לוק אוונס, ארה"ב 2014, 144 דקות. // שירה סובל



כתיבת תגובה