ביקורת סרט: ״היפוכונדר מבריק״ אמנם לא מבריק, אבל בהחלט מצחיק

היפוכונדר מבריקאם חשבתם שרק האמריקאים עושים קומדיות סלפסטיק מטופשות, או שזה לפחות המסר שהמפיצים בישראל רוצים להעביר לנו – טעות בידכם, כמסתבר. "היפוכונדר מבריק" (תרגום כואב לSupercondriaque הלא כזה שנון בעצמו), סרטו החדש של הקומיקאי הצרפתי דני בון ("ברוכים הבאים לצפון") אשר מנוהל תחת שרביט כתיבתו, בימויו וכיכובו, היה יכול להיות אמריקאי בדיוק באותה המידה: הוא סרט טיפשי מאוד, עם תפנית עלילתית אקשנית מוזרה מאוד, ולמרבה הפלא, הוא גם מצחיק מאוד (אבל אולי זו סתם הצרפתית). כלומר, הוא הפתרון המושלם אם בא לכם לצחוק בלי לחשוב ואתם מתפדחים לקנות כרטיסים ל"איך להיפטר מהבוס 2".

רומן פובר הוא היפוכונדר קיצוני: מהסוג שנמנע מלחיצות ידיים, מזדעזע מנסיעה בתחבורה הציבורית ואוגר אצלו בבית בית מרקחת קטן. אפילו החבר היחיד שלו, דימיטרי (קאד מראד), הוא רופא. אבל לדימיטרי כבר נמאס לחלוטין מהשגעונות של רומן, וכדי להיפטר ממנו הוא שולח אותו לחפש לעצמו אישה – מה שכמובן יניב לא מעט סיטואציות קומיות. ואז מגיעה תפנית בלתי צפויה, אשר תסבך את רומן בצרות צרורות בשל דמיונו הפיזי לאנטון מירוסלב, מורד אגדי מטצ'רקיסטן (טצ'רקיסטן!) השסועה, ותטבל את הסרט בכמויות נאות של אקשן.

התפנית הזו היא אמנם חסרת כל היגיון מבחינה פרופורציונלית למול שאר הסרט, אבל מצד שני, זה גם לא שהוא עקבי במיוחד. בכלל, אל תצפו לקחת אתכם משהו הביתה מהסרט הזה: המסרים היחידים שאפשר איכשהו לחלץ ממנו הם שוביניסטיים כל כך שלא נטרח אפילו לכתוב אותם כאן. אבל זה לא משנה, כי בון לא רוצה לתת לנו שום דבר חוץ משעה וחצי של צחוקים, ואת זה הוא מצליח לעשות. מנקודת פתיחה קונספטואלית שצ'רלי צ'פלין היה עושה ממנה מטעמים, דרך הומור של סרטי בורקס ועד לסיום כקומדיית-אקשן הוליוודית מופרכת, הבדיחות של "היפוכונדר מבריק" אולי לא מבריקות במיוחד (ואם לא היו בו בדיחות בוטות מינית הוא גם היה יכול להתאים לילדים), אבל הן בהחלט מצחיקות, ולפעמים זה מספיק.

היפוכונדר מבריק / Supercondriaque, בימוי: דני בון, משחק: דני בון, קאד מראד, אליס פול, צרפת 2014, 107 דקות.



כתיבת תגובה