ביקורת סרט: ״בלקהאט״ הוא ערימה מגוחכת של קלישאות

בלקהאט פוסטר הסרטאיך יוצרים מותחן סייבר הוליוודי?

התסריטאי: נתחיל במתקפה על כור אטומי בסין. נוסיף האקר אמריקאי חתיך וקשוח עם סיפור חיים מורכב, היושב בכלא על הונאה, שכמובן שהוא היחיד היכול להציל את העולם. שיתוף פעולה בין סוכנויות ריגול שונות בהחלט יכול לתרום. נשכנע את הרשויות לשחרר אותו (תחת מעקב צמוד). נשלב שינוי פתאומי של מחירי אחת הסחורות בבורסות העולם (הפעם סויה, זה נשמע אקזוטי מספיק) ונוסיף רומן, מעט קרבות רחוב, הרוגים מהטובים ומהרעים גם יחד וקרב אחרון בין הכוכב לאיש הרע. לשם האקזוטיקה, סצנות מסוימות יתרחשו גם מחוץ לארצות הברית.

הבמאי: נשלב קלוז-אפים על הגיבורים (עדיף מיוסרים) יחד עם סרטוני סטוק מהירים של ערים ובניינים. כשנרצה להראות מחשב פועל, נריץ במהירות צילומים של כבלים, מתגים ומעבדים, ולצדם דימויים היי-טקיסטיים על גבול העתידניים. במידת הצורך, נתבל סיקוונס או שניים בהילוך איטי. נזכיר שמות מיוחדים של מערכות מחשב שאת אמיתותן אין צורך לבדוק ("האלמנה השחורה" מתאים בהחלט) ונוסיף מוזיקה קצבית להגברת המתח.

השחקן הראשי: הזכרנו כבר שהוא חתיך קשוח עם היסטוריה. נדאג לכך שיסתובב בלי חולצה בכל הזדמנות אפשרית (אך עם משקפי שמש, כמובן), אך נדגיש שמדובר גם בגאון, המסוגל לזהות ולנתח קודים בשניות, להתמודד גופנית ונפשית גם עם הקשים שבאויביו, והנורא מכול, לצלוח את המאבק ברשויות הבינלאומיות. ובנוגע לשאלה הנצחית – מה חזק יותר, החרב (האקדח) או העט (המקלדת)? – אין צורך לענות עליה. יש לו יכולות עילאיות בשניהם גם יחד.

סרטו החדש של מייקל מאן ("היט", "המקור") עובר על רשימת הקלישאות המפורטת הזו ומסמן וי בכל תיבה. למרות הצילום המרשים והדינאמי, הניסיון לשמור על קצב התרחשות מהיר ולכלול את כל האמנטים הבסיסיים מבלי להתעכב אף רגע על הדמויות ולהוסיף להן עומק פוגם בו קשות, וגם כך מדובר בסרט שעומד על ערימה של קלישאות. יש מקום לסרטי מתח ופעולה, אפילו לנוסחאתיים וקלישאתיים כאלה – אבל גם יש גבול לעד כמה מופרכים הם יכולים להיות.

בלקהאט / Blackhat, בימוי: מייקל מאן, שחקנים: כריס המסוורת', ויולה דיוויס, ארה"ב/סין 2015, 133 דקות. // ישראל כורם



כתיבת תגובה