אין אוויר: על ״בן זקן״, סרט הביכורים של אפרת כורם

בן זקן פוסטר הסרטמשפחת בן זקן גרה בדירת שיכון קטנה בשכונת עוני באשקלון. שלומי (אלירז שדה) עובד כשומר לילה ומנסה לגדל את בתו היחידה, רוחי (רום שושן), שננטשה על ידי האם בנסיבות לא ברורות. חרף העובדה שהוא חי עם אחיו הבכור ואמם, המשפחה לא מצליחה לספק מסגרת חמה ותומכת לילדה, והתוצאה היא התנהגויות אלימות ותוקפניות מצדה. גם בית הספר ושירותי הרווחה לא מגלים עניין רב בסיוע למשפחה הנאבקת בקשיי היום יום, והפתרון היחיד המוצע לשלומי הוא לשלוח את בתו למוסד. הרעיון עולה מספר פעמים, והדוד והסבתא תומכים בו, אך שלומי ורוחי לא רוצים להיפרד זה מזו.

זהו סרט הביכורים של הבמאית אפרת כורם, בוגרת המחלקה לקולנוע במכללת ספיר, ובו היא מצליחה ליצורה תמונה אמינה ורגישה של דלות ואומללות כלכלית, חברתית ובעיקר רגשית. הקאסט המצומצם, ובראשו אלירז שדה בתפקיד הראשי, מעבירים באופן אמין ביותר את חוסר הישע בו לכודה המשפחה (כמו גם השכונה כולה); אין בסרט כל נקודת אור, וגם סצנת "האהבה" היחידה בו היא אחת האלימות והמכוערות שראיתי אי פעם בקולנוע הישראלי ואולי בקולנוע בכלל. כל הדמויות עילגות, חסרות אונים ומתקשות לבטא את עצמן, אלא אם כן זה נעשה באמצעות אלימות או שפה בוטה. במקום בו הם חיים אין טיפת יופי, חסד או רחמים. התמונה הכוללת היא של עליבות על גבי עליבות על גבי עליבות – הבנתם את הנקודה.

האמינות של הסרט כה רבה שהוא נחווה כמעט כסרט תיעודי; התוצאה היא חוויה רגשית קשה ללא התרה, פתרון או קרן אור חלושה בקצה המנהרה. כך, למרות עוצמתו, קשה להמליץ עליו למי שאינם רואים את ייעודם בעבודה סואציאלית – או אינם מזוכיסטים.

בן זקן, בימוי: אפרת כורם, משחק: אלירז שדה, רום שושן, חגי אלימלך, בתאל משיאן, ישראל 2014, 85 דקות. // שירה סובל



כתיבת תגובה