ביקורת סרט: פופולרית

m125106_20121126044300_278471815472הגעתי ל"פופולארית" עם ציפיות נמוכות – מה כבר יכולה לחדש קומדיה רומנטית, ועוד אחד על נושא כל כך תלוש כמו הקלדה במכונות כתיבה? בכלל, הייתי מוותר עליו, לולא היה מדובר בסרט צרפתי – אני משתדל שלא להחמיץ את הצרפתיים שמיובאים לארץ – ועוד אחד שמתרחש בשנות החמישים, מה שבמקרה מוצלח יזמן פוטנציאל למחוות רטרו שתשדרג אותו.

דבורה פרנסואה היפהפייה מגלמת את רוז פמפיל, נערה כפרית בצרפת של שלהי שנות החמישים. רוז מסרבת לשידוך שהצמידו לה עם בנו של המכונאי ועוקרת לנורמנדי, שם היא מקווה להגשים את חלומה ולעבוד כ… מזכירה. העבודה הנחותה של ימינו נהנתה אז ממעמד מכובד הרבה יותר – כמו שרוז אומרת, "להיות מזכירה זה להיות מודרנית".

היא מתקבלת לעבודה במשרד של סוכן ביטוח קשוח (רומן דורי הזכור מ"שובר לבבות" המקסים), ומתגלה כמזכירה גרועה למדי, אבל עם כישרון אחד – מהירות ההקלדה שלה על מכונת הכתיבה מהירה להפליא. הבוס שלה מחליט לטפח אותה ולשלוח אותה לתחרות ההקלדה המהירה במחוז, לאחר מכן בפריז, בצרפת, ובסוף – אולי אפילו לתחרות העולמית בניו יורק. (בדרך הם כמובן מתאהבים, אין צורך לציין.)

ברקע רצות בסרט מיני מחוות תקופתיות – בחדרה של רוז פוסטר של מרילין מונרו, באמתחתו של הבוס סיפור קורע לב על מלחמת העולם השנייה, מוזיקה נשמעת באמצעות תקליטים ובכבישים מכוניות חיפושית – אבל הסרט מקסים גם בלעדיהן, כי הדגש הוא על הדמויות. התפקיד של המחוות האלו הוא לרכך את הקיטש, כי הסרט צפוי מהסצנה הראשונה (והיפהפייה) ועד הרגע האחרון, ויש בו את כל המרכיבים ההכרחיים לסרט רומנטי קיטשי – מזרי ורדים, דרך עיר האורות ועד למעגל השחור שנסגר על דמותם המאוחדת של האוהבים. אז נכון, יש סצנת סקס אחת, אבל הכול כל כך תמים בצורה כה אמינה שלא תוכלו שלא לחייך במהלך כל הסרט.

נוסף על הרומנטיקה, "פופולארית" מצטיין גם בהומור מעודן שגרם לי לצחוק כמו ילדה מבדיחה סרת טעם של הילד שהיא אוהבת – באופן מדושן עונג, לא רצוני וכמעט בלתי תלוי בבדיחות עצמן. למרות שהסוף צפוי הוא מעניין לכל אורכו, וגם הנושא שנראה תמוה במבט ראשון – הקלדה במכונת כתיבה – לא נראה תלוש בכלל.

לסיום: הסרט הכי מקסים שראיתי השנה! באתי עם ציפיות נמוכות והופתעתי לטובה בגדול. "פופולארית" תמים ורומנטי עד גיחוך, אבל הוא כל כך מלבב שהציניות שלי נמסה. סרט שעושה טוב על הלב וישאיר לכם חיוך על הפרצוף גם אחרי הצפייה. מקסים כבר אמרתי?



כתיבת תגובה