חטיפה בשידור חי: "מפלצת הכסף", ביקורת סרט

m150893_20160330090000_234314125297לי גייטס (ג'ורג' קלוני) הוא מנחה תכנית טלוויזיה כלכלית הנותן המלצות על מניות וסוקר את המסחר תוך שימוש באלמנטים של מחזות זמר או שעשועונים טלווזיונים. בעקבות המלצה גרועה על מניית אינטרנט פורץ לאולפן משקיע קטן (ג'ק אוקונל), אשר הפסיד את כל כספו בהשקעה זו, ולוקח את גייטס בן ערובה – והכול בשידור חי, עליו מנצחת ביד רמה הבמאית (ג'וליה רוברטס). הסרט נע על המישור בין הצורך להציל את חייו של גייטס ושאר הצוות מחד לבין הצורך לחשוף את האמת על ההונאה שהביאה לנפילת המנייה מאידך.

"מפלצת הכסף" הוא סרט שאינו בטוח מה הוא רוצה להיות: קומדיה, אקשן, מותחן או דרמה המבקרת את הקפיטליזם. בימויה של ג'ודי פוסטר לא מבזבז זמן, ושומר על קצב גבוה עד לסיום (הצפוי); כתוצאה מכך, השינוי שעוברות הדמויות למדי ולעתים לא נראה אמין. המעבר של גייטס ממנחה שטחי המפזז בהמלצה על מניה זו או אחרת תוך הפרחת סיסמאות לאוויר לעיתונאי חושף השחיתויות המוכן לסכן את חייו וחושף טפח מחייו האישיים הלא מוצלחים מעט מוגזם. רק ג'ורג' קלוני, בקסם האישי הבלתי נדלה שלו, יכול לבצע מעבר כזה עם קמצוץ של אמינות. גם ג'וליה רוברטס משתדלת להציג משחק אמין למדי המאזן בין הבמאית קרת המזג אשר מוכנה לסכן את הצלמים והמפיקים על מנת להשיג תמונה או מידע על המניה לבין האישה הרגישה והאידיאליסטית אשר רוצה להציל את חיי כולם ולתקן את העולם.

הסרט מתנהל בחלקו הגדול באולפן סגור, כאשר מגבלות המקום מאפשרות מקום רב יותר לשחקנים להפגין את יכולתם, ובסופו הופך למעין מצעד בושה לחברה הקפיטליסטית ולשנאה כלפי בעלי החברות והסוחרים המרוויחים על חשבון האדם הפשוט. זה לא הופך אותו לסרט רציני בשום צורה, בטח שלא עם תסריט קצת צולע כשלו, אבל המשחק של קלוני ורוברטס בהחלט הופך אותו לסרט נעים לצפייה, ועוזר לו להתעלות על צרת התפסת-מרובה-לא-תפסת.

מפלצת הכסף / Money Monster, במאית: ג'ודי פוסטר, שחקנים: ג'ורג' קלוני, ג'וליה רוברטס, ג'ק אוקונל, ארה"ב 2016, 95 דקות. // ישראל כורם



כתיבת תגובה