ביקורת סרט: המותחן "הקריאה" יחזיק אתכם על קצה הכיסא

הקריאה האלי ברי פוסטר הסרט בעברית the call movie poster hebrewברגע שבו ראיתי את התסרוקת של האלי ברי בפוסטר הלועזי של הסרט "הקריאה" החלטתי שאני הולך לראות אותו, ולו רק בשבילה. בשביל התספורת, הכוונה, אם כי האלי לא רעה גם כן. קחו פקעת שיחים מתגלגלת מסצנות מדבר שוממות במערבונים, שימו אותה על הראש של ברי וכבר קיבלתם בידור למשך שעה וחצי לפחות.

אם הולכים לראות סרט רק בגלל השיער של השחקנית הראשית, מובן שהציפיות די נמוכות. הטריילר הבטיח מותחן טלפוני עם אווירת אולד-סקול ניינטיזית משהו; בפועל, האווירה המשעשעת נוכחת אבל המתח הרבה יותר גבוה מהמצופה. כבר מהדקות הראשונות של הסרט ועד הסצנה האחרונה אין רגע אחד לנשום; כל האולם ישב קפוץ על קצה הכיסא, גם אם חשב שהסוף צפוי וגם אם לא אהב את הסרט בשורה התחתונה. על הציפיות שלי, בכל מקרה, הוא לגמרי התעלה.

האלי ברי מגלמת את ג'ורדן, מוקדנית במוקד החירום האמריקאי (911) שמקבלת שיחה מנערה היסטרית שנמצאת לבד בבית חשוך יחד עם פורץ שמחפש אותה. בעקבות טעות אומללה של ג'ורדן הנערה נרצחת; חצי שנה לאחר מכן, כשמקרים דומים חזרו על עצמם, ג'ורדן שוב מקבלת שיחה מנערה שמדווחת בפאניקה שנחטפה. אבל הפעם היא לא נותנת למקרה לחמוק לה בין האצבעות, ועושה הכול כדי למנוע ממנה להפוך לקורבן נוסף של הפסיכופת, גם במחיר של סיכון חייה שלה.

ברי, למרות שקיבלה דמות אקטיבית ומעורבת רגשית ונתנה ביצועי משחק טובים כרגיל, לא הצליחה לגעת בלב של הצופים; מי שכן עשתה זאת יפה היא אביגייל ברסלין (בת 17 בלבד וכבר עם רזומה נכבד ביותר), שהצליחה למעוך את הלב. גם מייקל אקלונד (והמצח) נותן ביצועים מעולים ומצמררים בתפקיד הפסיכופת. בניגוד למצופה, החלק בסרט שמתמקד בקשר הטלפוני עם החטופה בכלל לא יבשושי ומאוד אינטנסיבי. אבל כשהוא מפנה את מקומו לסצנות פעולה אנרגטיות ומצמררות ממש מתחשק לצעוק מרוב מתח; רבע השעה האחרונה בסרט מגיעה לשיא כזה גבוה שהקהל נכנס להתקף צחוק רק כדי לשחרר מתחים.

הסרט מציג אלימות, כמובן, אבל ממש לא גולש למחוזות הסלאשרים; בסצנה הכי נועזת מוצג חיתוך של עור בסכין מנתחים, וגם בה כל צופה מעל גיל 16 יכול לעמוד. מה שהופך אותו לחזק הוא האווירה המפחידה, שבחלקה מתאימה ממש לסרטי אימה, והתכנים המטרידים – חטיפה בידי פסיכופת, אחרי הכול, היא לא חוויה מלבבת. גם הצילום משחק תפקיד חשוב, כשהמצלמה יציבה כשצריך ורועדת בסצנות האפלות יותר, לשם הגברת המתח. העלילה מטפסת מעלה עד לסוף אקשני שגם אם הוא טיפה צפוי הוא מאוד מספק, ואפילו יגרום לכם לצאת מהאולם עם חיוך.

החלק החלש היחידי הוא הרגשי והפסיכולוגי, שנרמז בסצנה או שתיים, פותח פתח לסקרנות ולהרחבה נוספת של הנושא – ואז נזנח לחלוטין, וחבל. הסרט מותיר חלק גדול מדי מהמניע של הפסיכופת להבנה עצמאית מצד הצופה; עוד כמה דקות של הסבר היו עושות לו רק טוב.

בשורה התחתונה: סרט מתח מעולה שמחזיק את הצופה בביצים, כמו שצריך – נטול עומס של פיצוצים ויריות, אבל עם אווירה מתוחה ומפחידה לאורך כל זמן ההקרנה. "הקריאה" לא יפגע בשנת הלילה שלכם, אבל בהחלט יפלפל לכם את הערב. מומלץ בחום – גם לצופים שאינם חובבי הז'אנר.



כתיבת תגובה