ביקורת סרט: "עמק תפארת" לא קל אבל משתלם

עמק תפארת פוסטר הסרט"עמק תפארת" הוא סרטה הראשון באורך מלא של הבמאית הדר פריידליך, בת קיבוץ שלוחות. הסרט מספר את סיפורה של חנה מנדלסון, אלמנה בת 80, ממייסדות קיבוצה שבעמק. חנה היא אשת עבודה אמיתית, המעוניינת להמשיך לעבוד ולתרום כל עוד היא יכולה, אך הקיבוץ כבר איננו מעוניין בה ובבני דורה. חנה גם מאמינה בכל ליבה בערכי השוויון והשיתוף שעמדו בבסיס הרעיוני של הקיבוץ בעבר, אך צעירי הקיבוץ, וביניהם בתה יעל, משנים את פניו ומנסים להתאימו לעולם התחרותי והמתחדש שסביבם. הסרט מלווה את חנה בחייה היומיומיים, בהתמודדויות שלה עם הפרישה הכפויה, עם מחלתו של  חבר קרוב, עם בתה המתנכרת ועם שכנתה הנוטרת לה טינה עתיקה.

הסרט מאוד איטי ומאופק, הדיאלוגים מעטים וחודרים ופניה חרושות הקמטים של בתיה בר, הקיבוצניקית בת ה 82 שמגלמת את דמותה של חנה, נדמים כשמקפים את ההיסטוריה הציונית כולה. הסרט חדור נימה של עצבות. עצבותם של בני הגיל השלישי, הנדחים ממגעל הפעילות והיצירה על ידי ילדיהם חסרי הסבלנות. כמו כן הוא מבכה את שקיעתם של הערכים הקיבוציים הישנים והטובים שנדחקים לקרן זווית, בדומה למייסדי הקיבוץ – אך גם לא נושא אופי מטיפני. הוא עוסק בנושאים אוניברסליים כמו זקנה, בדידות, קריסה של חלום והתפכחות ממנו, ולכן יעניין קהל שמוכן להתמודד עם נושאים לא קלים כאלה.

בשורה התחתונה: סרט אנושי ומרגש – לא קל לצפייה אך שווה את המאמץ.

עמק תפארת, בימוי: הדר פרידליך, שחקנים: בתיה בר, אלי בן רעי, ישראל, 85 דקות. מאמר מאת שירה סובל.



כתיבת תגובה