ביקורת סרט: "אבדון" לא מספק יותר מאקשן טוב

אבדון פוסטר הסרט בעבריתהשנה היא 2077 – עברו 60 שנים מאז שכדור הארץ הוחרב ובני האדם שניצלו עברו להתגורר בכוכב אחר. על פני כדור הארץ השומם נותרו מתקנים ששואבים מי ים ליצירת אנרגיה. ג'ק הרפר וזוגתו ויקטוריה מוצבים בתחנה שממוקמת מחוץ לכדור הארץ, כאשר מדי פעם ג'ק נשלח לכדור הארץ כדי לתקן את המתקנים שנותרו על הכדור. כבר בתחילת הסרט הוא חווה פלאשבקים שבהם הוא רואה אישה מסתורית שעמה הוא נפגש מחוץ למגדל האמפייר סטייט בניו יורק, בתקופה שבה עוד התקיימו חיים נורמליים על פני כדור הארץ. וכך, בדקות הצפייה הראשונות מתגבש הרושם שגיבור הסרט יודע פחות מכפי שהוא חושב – מי האישה? מאיפה הוא מכיר אותה? ומדוע הוא רואה מראות מתקופה שבה טרם נולד? שאלות אלה ונוספות יעסיקו אותו ואת הצופה גם בהמשך.

כל סרט עתיר תקציב שמעמיד במרכזו כוכב-על כטום קרוז מייצר ציפיות. השאלה היא כמובן האם הוא עומד בהן. כדי לענות כל כך צריך לחלק את התשובה לשני חלקים.

החלק הראשון קשור בחוויה האסתטית – ואכן, מבחינה ויזואלית וקולית מדובר בסרט מרהיב. במיוחד כאשר צופים בו בקולנוע משוכלל; צפיתי בו בקולנוע האיימקס בראשון לציון, על פני מסך עצום בגודלו ומערכת סאונד משוכללת ביותר. זו היתה הפעם הראשונה שבה צפיתי בסרט על מסך כל כך גדול ואין ספק שהביקור בקולנוע זה משתלם ומומלץ לכל מי ששוקל לבחור בסרט הזה או בכל סרט אחר שמכיל אפקטים מיוחדים – הנאת הצפייה מועצמת עד למקסימום בתנאים כאלה.

הקטעים שמתרחשים על פני כדור הארץ החרב יפהפיים, בין אם מדובר בנוף מוכר כמו גשר הזהב בסן פרנסיסקו ובין אם מדובר בנוף בלתי מוכר – כמו מדבריות ושטחים שוממים עם חול בהיר. קטעי האקשן מרהיבים (מרדפים, פיצוצים וכולי), עשויים היטב וישמחו כל חובב אקשן. פסקול הסרט משתלב באופן נפלא עם המראות הללו. ולכאורה, כל זה מצויין ואף מספיק – אז מה צריך עוד?

שאלה זו מביאה אותי לחלק השני של תשובתי והוא הפן התוכני-עלילתי. לצערי, הסרט עלול לאכזב את מי שיגיע אליו (כמוני) עם ציפיות גבוהות לקבל יצירת מופת מד"בית על-זמנית, שכן אין בסרט הזה חידוש רעיוני גדול ולעיתים קרובות נדמה שסצנות או רעיונות מסויימים מתוכו כבר מוכרים לנו מסרטים אחרים בז'אנר (לא אציין שמות כדי לא לעשות ספוילר אבל מדובר בקלאסיקות מודרניות). כמובן, החלק הזה של התשובה הוא סובייקטיבי לגמרי, ואכן, בן זוגי ואני יצאנו מהסרט הזה בתחושות שונות לגמרי; בעוד שהוא נהנה מהסרט הזה הנאה עצומה, אני נהניתי הרבה פחות. נכון, הסרט עשוי לעילא, חווית הצפייה בו מהנה בסך הכל והשחקנים טובים – ובכל זאת הרגשתי החמצה. התחושה שלי היתה שהעלילה נפגעה על חשבון ההתמקדות באפקטים ובסאונד ובסופה של הצפייה לא יצאתי מהסרט עם משהו לחשוב עליו כמו שאני אוהבת.

נקודה נוספת שכדאי להזכיר היא שבמאי הסרט ביים גם את הסרט "ת'רון", סרט שלא צפיתי בו, אך שמעתי מספר צופים מזכירים אותו בצאתם מהאולם – כך שזו עוד אינדיקציה. אם אהבתם את "תרון", את השפה הקולנועית של הבמאי ואתם חובבי אקשן מד"בי יפהפה ואפקטיבי, סביר להניחו שתיהנו מאוד מהסרט הזה. אך אם אתם מאלה שאוהבים סרטי מד"ב בעלי עומק פילוסופי או כאלה שיש בהם אמירה כלשהי על העולם ועל עצמנו, לכו לסרט אחר או לחילופין – הנמיכו ציפיות ולכו להנות מאקשן משובח נטו.

אבדון (Oblivion), במאי: ג'וזף קוסינקי, כתוביות מאנגלית, 2013, 126 דקות. מאמר מאת נטעלי שרון.



כתיבת תגובה