ביקורת סרט: "סביונים" פשוט מקסים

סביונים Du vent dans mes mollets פוסטר הסרט"סביונים", סרטה של קארין טארדיו (שמבוסס על הקומיקס והרומאן מאת רפאל מוספריר), מזכיר במקצת את "החיים ברוורס", קומדיה צרפתית נוספת שזכתה להצלחה קופתית גדולה. שניהם מתרחשים בשנות השמונים, מספקים הרבה רגעים של צחוקים רמים, עוסקים בעקיפין ובעדינות בנושאים קשים תוך לחיצה מחושבת ומוצלחת על הרגש – וזכו להצלחה קופתית גדולה בארץ מקורם. אבל "סביונים" משתמש (גם אם לא בקיטשיות המצופה, למרבה המזל) בטריק עתיק יותר לכבישת הקהל: שימוש בילדות קטנות כדמויות הראשיות.

ראשל בת התשע חנוקה בחיק משפחתה האוהבת: אביה (דני פודלידה) ניצול שואה, אמה (אנייס ג'אוי המעולה) דאגנית מוגזמת וסבתה הזקנה (ג'ודית מגרה) חולקת איתה חדר, בו תלויות תמונות של אנשים מתים. קרן אור נכנסת לחייה בזכות ואלרי, החברה הראשונה שלה, ילדה חצופה שחיה עם אמה הגרושה (איזבל קארה) ואחיה הגדול. הסרט אמנם מתמקד בחברות שלהן ובהבנתן את עולם המבוגרים, אבל לא מזניח נושאים כבדים יותר – לדוגמה, המבוגרים שסביב ראשל חיים ופועלים לפי הפחדים שלהם, אבל ראשל הקטנה מוקסמת מהמוות, מה שיוצר סיטואציות מצחיקות.

הכוח של הסרט הוא באיזון המופלא שיצר בין הקומיות לרגש – כלומר, הרבה מאוד קומיות ומעט רגש במקומות הנכונים והאפקטיביים. לאורך רוב הסרט היה לי חיוך מתוח על הפנים, אבל בקטעים הרציניים משהו צנח בתוכי: באמת נקשרתי אל הדמויות.

הסרט לא חף מבעיות – דמותה הסתומה של הסבתא, לדוגמה, או הסוף הבלתי הולם (אם כי היו צופים שסברו כי הוא תואם למסר של הסרט. הם אולי צודקים, אבל עדיין חבל שהצפייה הכיפית מאוד הורעלה מעט ברגע האחרון ממש). אבל התסריט שנון, הסינמטוגרפיה, לפי הסטנדרט הצרפתי, יפהפייה, והשחקנים מפגינים ביצועים מרשימים  – לג'ולייד גומבר ואנה למרשן, שמשחקות את ראשל וואלרי (בהתאמה), זו הופעה ראשונה ומבטיחה מול המצלמות. כל אלה יוצרים את אחד הסרטים המלבבים שעלו להקרנה בישראל בחודשים האחרונים.

סביונים / Du vent dans mes mollets, צרפת 2012, בימוי: קארין טרדיו, 89 דקות, כתוביות בעברית ובאנגלית מצרפתית.



כתיבת תגובה