ביקורת סרט: "האבנים הכחולות" כיפי בטירוף

האבנים הכחולות פוסטר הסרטהגזענות באוסטליה של שנת 1968 הייתה חמורה כל כך שתושביה האבורג'ינים הוגדרו כ"חי וצומח" ולא כבני אדם. הם חיו בקהילות נפרדות ובמגע מצומצם ככל האפשר עם הלבנים, מלבד ילדים מעטים שנולדו בהירי עור ונלקחו בכוח ממשפחותיהם על מנת להתחיל חיים חדשים במשפחה לבנה. הילדים האלה כונו "הדור הגנוב".

ארבע בנות אבורג'יניות מככבות בסרט: ג'ולי (הזמרת ג'סיקה מאובי, שזכורה מ"אוסטרליאן איידול"), גייל (דבורה מילמן המקסימה), סינת'יה (מירנדה טפסל) וקאי (שרי סבנס), שלוש הראשונות אחיות והאחרונה בת דודתן שנלקחה מאתן כשהיו קטנות. כעת, כשהן כבר בגיל בגרות ובזכות נסיבות ממוזלות, הן אוזרות אומץ, יוצאות מהכפר האבורג'יני שלהן ויוצאות להופיע כלהקת בנות בשם The Sapphires – אבני הספיר, או כמו שתורגם לעברית, "האבנים הכחולות". הכול טוב ויפה, אלא שהן יוצאות להופיע בוייטנאם. כשמתרחשת בה מלחמה. הארבע חוברות לדייב (כריס אודווד החמוד) כמנהל שלהן כדי להופיע מול החיילים האמריקאים ולעודד אותם בשדה הקרב. ואם זה לא נשמע מטורף מספיק, מדובר גם בסיפור אמיתי, כששמות הרביעייה במציאות הם לאורל רובינסן, לואיס פילר, בברלי בריגס ונעמי מאיירס.

העלילה הפסיכית הזאת זכתה לעיבוד קולנועי מואר ומשמח שמפגין איזון ראוי להערכה בין הומור, רגש ומוזיקה. ארבע הבנות מלבבות ומשחקות נפלא סיטואציות קומיות, שמרכיבות יותר מחצי מהתסריט. לאורך רוב זמן ההקרנה הייתי עם חיוך על הפנים, ולו רק בשל האווירה ההרפתקנית. אבל ההפתעה הגדולה הייתה שהקטעים המוזיקלים שבסרט היו כל כך יפהפיים שהם בכלל לא נראו לא טבעיים, והשתלבו בצורה מופלאה בעלילה, כמו שקרה במספר קטן להחריד של יצירות. אין מה לומר, שיעורי פיתוח הקול השתלמו.

לצד הכיף הזה היוצרים לא שכחו שלגזענות יש משקל לא קטן בסרט, אבל היא באה לידי ביטוי באופן תמציתי וקולע. רק סצנה אחת הצליחה לזעזע באמת בגילויי הגזענות שלה, למרות שלמרבה הצער לא נראה שהיא השפיעה יותר מדי על הדמויות, ששכחו אותה כבר בסצנה הבאה. חוץ מזה, עם כל הקשיים והתלאות שבדרך לסוף הטוב, הוא באמת טוב, כך שביציאה מהאולם עדיין תהיו מרוממי רוח ועם חיוך גדול.

בשורה התחתונה: חגיגה קלילה של הומור, מוזיקה ורגש. כיף אדיר!

האבנים הכחולות / The Sapphires, בימוי: ווין בלייר, אוסטרליה 2012, 103 דקות.



כתיבת תגובה