ביקורת סרט: על העיבוד המחודש לקלאסיקה "תקוות גדולות"

תקוות גדולות 2013 פוסטר הסרט"תקוות גדולות" הוא העיבוד הקולנועי התשיעי לספר בשם זה שכתב צ'רלס דיקנס ב-1860 (בנוסף עובד הספר מספר פעמים לטלוויזיה). הסרט משנת 1946 נבחר לרשימת 100 הסרטים הבריטים הטובים ביותר, כך שלסרט הנוכחי היו נעליים גדולות להיכנס אליהן, שלא לדבר על האתגר לשמר את איכויות היצירה הספרותית.

העלילה, אני מניחה, מוכרת לכל: פיפ, ילד יתום, גדל אצל אחותו האלימה ובעלה הרחמן. באחד מביקוריו בקברי הוריו ואחיו לוכד אותו אסיר נמלט, ומאלץ אותו לספק לו מזון וכלים לניסור אזיקיו. חייו של פיפ משתנים פעמיים: בפעם הראשונה כשהוא נשלח לארח לחברה למיס האווישם, שם הוא פוגש את אסטלה, אהובתו מאז ולתמיד; ובפעם השניה כשהוא מקבל כסף מנדיב אלמוני, ונשלח ללונדון לנהל אורח חיים של ג'נטלמן. כל הדמויות בחייו נקשרות בסופו של דבר זו לזו בעלילה מפותלת.

סיום הסרט אינו זהה לזה שכתב דיקנס. דיקנס כתב למעשה שני סופים: תחילה בחר לסגור את העלילה באופן קודר, אך שוכנע לשנות את בחירתו לטובת סיום מפויס יותר. בסרט לקחו את הסיום החיובי צעד אחד קדימה, ובחרו בסוף בעל נטיה הוליוודית. כשצפיתי בסרט לא זכרתי את פרטי עלילת הספר, אבל הסיום נראה לי מלאכותי ולא הולם. מסתבר שהיתה סיבה להרגשה הזו.

פרט לביקורת שבפיסקה הקודמת, אין לי דברים שליליים לומר על הסרט. המשחק של כל השחקנים מעולה. אהבתי במיוחד את רייף פיינס בתפקיד האסיר אייבל מאגוויץ' ואת ג'ייסון פלמינג בתפקיד גיסו טוב הלב של פיפ. הצילומים מרהיבים – הן צילומי הנוף הכפרי והן הצילומים המבעיתים של לונדון ההומה. המוסיקה מלווה את העלילה בנאמנות, ומשרה את האוירה שהיא אמורה להשרות, בעיקר בקטעים מעוררי היראה.

חולשתו של הסרט היא, כמובן, בחוסר היכולת של המדיום הקולנועי להכיל את עומק הרבדים ואת שפע הפרטים של היצירה הספרותית. הדבר ניכר בעיקר בפרק הלונדוני של הסרט, שבו שלל הדמויות שפוגש פיפ נותרות עמומות ובלתי מפוענחות, ולא ברור מה מניע אותן. כמו כן המהפכים הנפשיים שעובר פיפ באותה תקופה מיוצגים באמצעות תמונות מעטות ובלתי מספקות. יחד עם זאת, בהתחשב במגבלות המדיום, הסרט – פרט לסיום – נאמן לספר, ובסך הכל מציג עלילה מובנת ומעניינת.

למרות שאורכו של הסרט למעלה משעתיים, אין תחושה של סרט ארוך יתר על המידה, והצפיה בו נעימה גם אם הוא מציג קטעי חיים קשים. פה ושם הוא אפילו שזור הומור.

בשורה התחתונה: ראוי לצפיה, בזכות הקלאסיקה, ובעיקר בזכות המשחק המשובח.

תקוות גדולות / Great Expectations, בימוי: מייק ניואל, שחקנים ראשיים: רייף פיינס, הלנה קרטר-בונהם, ג'רמי ארווין, הולידיי גריינג'ר, רובי קולטריין, ג'ייסון פלמינג, 128 דקות, 2013. מאמר מאת אתי סרוסי.



כתיבת תגובה