ביקורת סרט: "השיר של מריון" מומלץ בחום

5393-SONG FOR MARION poster_5.inddזהו סיפורו של ארתור, בן שבעים פלוס נרגן ושונא חברה, שמתאלמן אחרי שנים ארוכות של נישואים מאושרים. בהתאם לאופיו, ומכיוון שהוא כועס על כל העולם בשל אובדן אשתו, הוא בוחר להתנתק מכולם, כולל מבנו היחיד. במהרה הוא מגלה כי החיים לבד מחייבים שינוי גישה.

מריון היתה טיפוס הפוך לגמרי: חברותית, תוססת, אוהבת אדם. בחסות האופי הידידותי שלה ארתור יכול היה להרשות לעצמו להסתגר תחת מעטה הנרגנות בלי לשלם שום מחיר. החברותיות של מריון הספיקה לשניהם. גם יחסיו העכורים עם בנו התנהלו איכשהו בשלום בשל האהבה בין האם לבן. אבל כשארתור נשאר לבדו, וההזדמנות היחידה שלו להחליף מילה עם מישהו היא עם מריון בקברה, החיים הופכים קשים מנשוא.

ממש לפני מותה הספיקה מריון לשיר עם מקהלת הקשישים בנסיון להתקבל לתחרות מקהלות. את המקהלה מנהלת בהתנדבות אליזבת, מורה צעירה למוסיקה, שמוצאת בבני חסותה שותפים מלאי חדווה לרעיונותיה, כמו לשיר ראפ, האבי מטאל וטקסטים על סקס. אליזבת, שהיא טיפוס חביב ביסודו, יכולה להיות די מעיקה כשהיא דוחפת את האף לענינים לא לה. מסתבר, בסיכומו של דבר, שזה כנראה מה שדרוש כדי לטלטל את ארתור, ולתת לו מוצא מהמבוי הסתום שאליו הכניס את עצמו.

הסרט מרגש מאוד, בלי ליפול למלכודות שמאלציות (שאולי היה נכשל בהן אם היה מופק בהוליווד ולא באנגליה, וסליחה על ה"גזענות"). המשחק המאופק, העלילה המעודנת, הדמויות האנושיות – כל אלה יוצרים סרט מקסים, שגרם לי גם לחייך וגם להזיל דמעה (די הרבה דמעות, אם להיות כנה). טרנס סטאמפ מפליא לשחק את ארתור, בעיקר בהבעות פנים שאומרות הכל טוב יותר ממלים, וכוחו באיפוקו. אי אפשר לא לאהוב אותו. גם השחקנים האחרים מפגינים משחק משובח, והתסריט מאפשר להם לתת חיים ומשמעות ואמינות לדמויות.

בשורה התחתונה: סיבה טובה ללכת לקולנוע!

השיר של מריון / Song for Marion, במאי: פול אנדרו וויליאמס, שחקנים: טרנס סטאמפ, ונסה רדגרייב, ג'מה ארטרטון, כריסטופר אקלסטון, אנגליה 2013. מאמר מאת אתי סרוסי.

 



כתיבת תגובה