ביקורת סרט: "לפני חצות" מענג כמצופה (אבל בדרכו שלו)

before midnight לפני חצות פוסטר הסרט"לפני הזריחה" ו"לפני השקיעה" הם שניים מהסרטים הרומנטיים הכי אהובים שיש, ולא לחינם. על הנייר, נראה שהם לא קומוניקטיביים במיוחד: רצף ארוך של דיבור בין שני שחקנים בלבד לאורך כל הזמן ההקרנה, בלי דמויות משנה או אפילו עלילה. למרות זאת, נדירים הצופים שניסו אותם ולא אהבו: יש בהם את הברק של שיחות אנושיות כנות וכמויות הגונות של רומנטיקה שתתיך גם את הלבבות הציניים ביותר.

קצת רקע, לטובת אלו שלא ראו את הסרטים הקודמים: בראשון ג'סי האמריקאי (אית'ן הוק) וסלין הצרפתייה (ז'ולי דלפי) נפגשים כזרים ברכבת בוינה, ומבלים ביחד ערב רומנטי ביותר. בשני, שמתרחש תשע שנים לאחר מכן, ג'סי מסתובב באירופה במסע לקידום ספרו הראשון, ופוגש בפריז את סלין. כל אחד מהם נמצא במקום שונה לגמרי משהיה באותו ערב בוינה, אבל החיבור הישן ביניהם עוד בורק.

ב"לפני חצות", שצולם בחשאיות ותחת מעטה הכחשות, אנחנו שוב פוגשים את הדמויות תשע שנים לאחר מכן. ג'סי וסלין הפכו לזוג קבוע והביאו לעולם זוג תאומות חמודות. הסרט מתרחש במהלך חופשה ביוון, שם הם מתארחים אצל סופר קשיש מפורסם. גם בו מככבים זוג השחקנים הקבוע וגם הוא עוסק ברומנטיקה על רקע הנופים של עיר אירופאית יפה, אבל הוא שונה מהסרטים הקודמים, בשני מובנים: ראשית, לפחות בחלקו הראשון של הסרט, גם דמויות אחרות זוכות לטקסטים משלהן ולזמן מסך. ושנית, בעוד הסרטים הקודמים בסדרה היו כיף טהור, החלק השלישי שוקל קצת יותר. ובכן, הרבה יותר. כמו שאמר הוק במסיבת העיתונאים לסרט: "הסרטים הקודמים היו מסך שעליו הקרינו הצופים את החלומות שלהם לגבי רומנטיקה בכלל, ולגבי מושא אהבה נסתר בפרט. הפעם החלטנו להראות מה קורה מאחורי המסך הזה, כיצד הדברים מתנהלים כאשר המציאות דופקת על הדלת, והפנטזיה לוקחת כמה צעדים אחורה".

לפני חצות תמונהמדהים בכל פעם מחדש איך הוק ודלפי מסוגלים לזכור כמויות אדירות כאלו של טקסט; כבר בתחילת הסרט מופיעה סצנה של כרבע שעה בשוט אחד, וכאמור, כולו עשוי מדיבורים. ביצועי המשחק של השניים בהתאם: הוק, למרות כישוריו, עדיין לא זוכה להערכה הראויה, ודלפי עדיין מונומנטלית. מרהיב לראות את השניים מתבגרים לאורך הסרטים, ועדיין, מפתיע לגלות שהסרט הנוכחי מתבגר יחד איתם.

הראשון ריחף, השני דילג ובשלישי החיים מטיחים את הזוג בקרקע ונכנסים להם באמצע הרומנטיקה. בכתיבה המושחזת, המדויקת והנועזת של הבמאי ריצ'רד לינקלייטר והזוג מנותחים הנושאים הרלוונטיים ביותר לחיי משפחה בזמננו, ביניהם התיישנות האהבה, גידול ילדים, סקס, מעמד האישה, בגידות ותחושות אשמה והקרבה – ולצד כל הדרמה והתובנות עדיין יש מקום להומור, ואפילו יותר מבעבר. הדיאלוג המופלא אמין ביותר, כרגיל, ושובר לב בכנותו. רק לפני כמה רגעים ראינו את השדיים החשופים של דלפי, וכבר מגיע רגע של אחת האמירות הקשות שהייתי עד להן בקולנוע. ראוי לציון גם שהסרט לא לוקח צדדים: "אין גיבורים ואין קורבנות. הדמויות נמצאות במאבק אחד עם השניה אך אנחנו נמנעים לחלוטין מנקיטת צד כלשהו במריבה", דלפי אומרת. כמו ב"בלו ולנטיין", גם כאן הצופים יוצאים מהאולם בעודם מתווכחים מי מבני הזוג האשם העיקרי, אבל פה ההכרעה קשה הרבה יותר, ואפילו בלתי אפשרית ובלתי נחוצה.

לפי Rotten Tomatoes, תשעים ושניים אחוזים מצופיו אהבו את הסרט (ומתוך המבקרים, 98%): נתון לא מפתיע, יש להודות. שעתיים של דיבורים חולפות ביעף, ובניגוד לעבר מותירות את הצופים מהורהרים. אם עדיין לא ראיתם את הקודמים בסדרת "לפני-", עשו זאת מייד, כדי שתספיקו לתפוס את השלישי בקולנוע. מדובר בפנינה קולנועית נדירה.

לפני חצות / Before Midnight, בימוי: ריצ'רד לינקלייטר, 109 דקות, 2013.

נ.ב. לכל הסקרנים, הבמאי רמז שבעוד תשע שנים נזכה שוב לתענוג של סרט חדש בסדרה… 🙂



כתיבת תגובה