ביקורת סרט: "פלאות" מאכזב

פלאות פוסטרל"פלאות" היו כל הנתונים כדי להפוך ללהיט הישראלי הבא: במאי מצליח, רשימת שחקנים מרשימה, רחובות ירושלים כלוקיישן מרכזי, כל דבר שעשוי לגרום לחובב קולנוע מקומי איכותי לפנות כמה שעות בלו"ז ולקפוץ לסינמטק הקרוב כדי לצפות בו. וכך גם אני פיניתי מהלו"ז העמוס שלי כמה שעות כדי להתיישב בנחת בסינמה סיטי ולצפות במה שהנחתי שיחמם לי את הלב. עם אדיר מילר בתפקיד הראשי, כבר ציפיתי לנחת שהרגשתי בסוף "פעם הייתי" הקסום, ובשניה שהתחיל הסרט והנוף הירושלמי שאליו אני מתכננת לעבור בקרוב נגלה למול עיניי, כבר נמרח לי החיוך עם המחשבה על "מישהו לרוץ איתו", שאמנם לא הצליח להעביר את הקסם של גרוסמן, אבל היה בו טעם מן האווירה.

אבל כגודל הצפייה, גודל האכזבה. אדיר מילר בתפקיד דרמטי ראשי כבר הוכיח את עצמו, אבל אורי חזקיה הטרי סובל, יחד עם שתי השחקניות הנלוות אליו, יובל שרף ואפרת גוש, מתסמונת ששחקנים ישראלים רבים לוקים בה: "תסמונת הדיבוב". מר חזקיה יודע להעביר את הטקסט, אבל על הבעות פנים הוא ככל הנראה לא שמע. בסטנד-אפ זה עובד כי כבר במבט הראשון הרעמה שלו גורמת לכולנו להתגלגל; בסרט דרמטי – לא ממש. וכשכובד הסרט מונח על כתפיו של השחקן הצעיר, לא פלא שבשלב כלשהו הוא גרם לרוב היושבים בקהל לפהק…

חזקיה משחק את 'ארנב', ברמן ירושלמי שגר באזור הלא-כל-כך מוצלח של העיר, למול חורבה נטושה. באחד הערבים הוא שם לב לכך שבחורבה מוסתר גבר על ידי שלושה חרדים המכים אותו ומאיימים עליו. בדיוק כשהוא שוקל לנסות להציל את החטוף, אדיר מילר נכנס בתור חוקר פרטי מטעם אלה גורסקי היפהפיה – יובל שרף, שכאמור, לוקה גם היא בתסמונת ועל אף האדום הלוהט מצליחה להיות די משמימה. מי שבכלל גורעת היא אפרת גוש בתפקיד חברתו החוזרת בתשובה של ארנב – פרט לכך שהדמות שלה הייתה פשוט מיותרת, במהלך הסרט הערתי לפחות שלוש פעמים על כך שהבחורה חייבת ללמוד משחק.

מי שלמרבה הפלא מפליא במשחק שלו הוא יהודה לוי בתור הגבר החטוף, הרב שמעיה כנפו. אבל גם המשחק של לוי לא מצליח להציל את הסרט מהיותו ארוך מדי, מתוסבך מדי ופשוט מעייף. לאורך כל הסרט לא הצלחתי לעקוב באופן ישיר אחרי העלילה – מי הטוב, מי הרע ומי המכוער? היא לא מפסיקה להסתבך כשבכל פעם שנגלה חלק חדש בפרשה, הכתם השחור עובר לדמות אחרת. ובנוסף על כל זה, הסרט רוכב על גל המתח הדרמטי, אבל מנסה לשלב אנקדוטות קומיות שגורמות לקהל לגחך קלות, אבל לא מספיק, מה שסתם הופך אותו למגושם. גם הנופים הירושלמים והופעת האורח המשעשעת של גברי בנאי לא שווים את מחיר הכרטיס.

ציפיתי שלפחות בסוף הסרט אצליח לקבל תמונה ברורה על הבלאגן שהתרחש לאורכו, אבל מי שמצפה לסוף מדהים ומפתיע שסוגר את כל הקצוות מוזמן ללכת ולחפש סרט ישראלי אחר.

אפשר לוותר.

פלאות, בימוי: אבי נשר, ישראל 2013, 112 דקות. מאמר מאת הילי פינץ.



תגובה אחת

  1. לא נכון.
    סרט מעניין,מצויין,אנחנו מאוד אהבנו.
    בדרך כלל לא חובב סרטים ישראלים,זה דווקא סרט טוב.
    לכו לראות

כתיבת תגובה