ביקורת סרט: "ברידג'ט ג'ונס בייבי"

1695s2rהראשון היה מקסים, השני היה מיותר, והנה בסרט השלישי בסדרה מחדשת ברידג'ט, הדמות שיצרה הסופרת הלן פילדינג, את ימיה כקדם, מבחינת ההומור העצמי הקלולסי והסקסיות המתפרצת והבלתי מתחסדת.

בשנים שעברו מאז הסרט הקודם ברידג'ט הצליחה להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, לפחות מבחינת המשקל שלה – רנה זלווגר, שנאלצה לעבור יו-יו של דיאטות בסרטים הקודמים, ניצלה מזה הפעם. אבל גם מבחינת הקריירה היא במקום לא רע – ברידג'ט היא מפיקה בתחנת טלוויזיה, ומי שזוכרים את הפאדיחות המונומנטליות והמשעשעות שלה מן העבר, כמו הדיווח במיני והגלישה מהעמוד בתחנת מכבי האש, לא יתאכזבו גם הפעם מראיונות שתופסים פניית פרסה בגלל טעויות נוראות ומצחיקות עד דמעות. רק בתחום הרומנטי המצב באמת בקאנטים: הרומן עם מארק דארסי (קולין פירת', השלמות הגברית בהתגלמותה) לא צלח. ברידג'ט מבלה באיזה פסטיבל פרוע בסגנון גלאסטונברי ופוגשת שם עלם חמודות בשם ג'ק (פטריק דמפסי המסוקס), ואיכשהו מבלה איתו לילה סקסי באופן בלתי מתוכנן. אחרי פגישה מהסוג הזה גם עם דארסי, ברידג'ט מגלה שהיא בהריון – אבל לא ברור ממי.

טוב, אנחנו לא מדברים כאן על איזו דרמה שייקספירית עמוקה, אלא על סרט פאן-פאן-פאן, כך שאפשר לנפנף בכל מיני חורים קטנים בעלילה או קלישאות רומנטיות חבוטות, אבל למה לעשות את זה כשהסרט כל כך מתוק. החברים הטובים מהסרטים הקודמים וההורים המקסימים של ברידג'ט חוזרים להופעת אורח לשם עזרה בשעות הקשות (הלוואי על כולנו להתלבט בין פטריק דמפסי לקולין פירת'), ואמה תומפסון עושה תפקיד פנינה חמוד בתור הרופאה שכבר ראתה כמה דברים בחיים שלה ומשתפת פעולה עם ברידג'ט בניסיונות לעשות לכל אחד מהאבות הפוטנציאליים מצגת של בלעדיות.

בשורה התחתונה: סרט בנות קלאסי, כיפי ומצחיק, שהכי מומלץ לבילוי עם חברה טובה.

ברידג'ט ג'ונס בייבי / Bridget Jones's Baby, במאית: שרון מגווייר, ארה"ב 2016, 123 דקות. // לאה רודיטי



כתיבת תגובה