ביקורת סרט: "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים"

miss-peregrines-home-for-peculiar-children1טים ברטון, אמן הסרטים המשונים, המפחידים והאפלים, מעבד הפעם את רומן הנעורים המצליח "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" לאגדה רומנטית-גותית, מסוג הדברים שהוא מסוגל לעשות תוך כדי שינה. במרכז העלילה עומד ג'ייק, נער אמריקאי שגרתי ולא פופולארי במיוחד שימיו כוללים בריונות בבית הספר, הורים אדישים וסבא תימהוני בעל אוסף של תמונות מוזרות בשחור לבן. יום אחד סבו האהוב מת באופן פתאומי, אך לפני מותו הוא מצליח להעביר לג'ייקוב מסר אניגמטי ששולח אותו לביקור באי קטן ומוזר בוויילס. באי זה נמצא בית היתומים בו גדל הסבא, ושם ג'ייק יגלה כמה תגליות מפתיעות וימצא אוצר חבוי – ואולי גם אהבה.

משנת 1971 ברטון הספיק לגבש סגנון חזותי מובהק ולאסוף קהל מעריצים לא קטן, אבל הספיק גם להתעייף ולמחזר את עצמו לדעת. גם כאן, מה שהיה מעניין בשנות השמונים והתשעים התחיל להיראות נדוש: המפלצות מוכרות, הילדים בעלי הכוחות המיוחדים לא מרגשים והסיפור חלש ולא הגיוני. אמנם לינה האדי בתפקיד מיס פרגרין מצוינת ובעלת נוכחות עוצמתית, אבל אסא באטרפילד ואלה פורנל חיוורים מאוד (תרתי משמע) בתפקידים הראשיים, ובכלל, מההתחלה התחושה היא שברטון כבר מיצה את עצמו.

בשורה התחתונה: טים ברטון קלאסי. עשוי לגרום לסיוטים לצופים צעירים מדי ולפיהוקים אצל מבוגרים.

המעון של מיס פרגרין לילדים משונים, בימוי: טים ברטון, ארה"ב 2016, 127 דקות. // שירה סובל



כתיבת תגובה