ביקורת סרט: "ולריאן ועיר אלף הכוכבים"

פעם, לפני שנים רבות, חי לו במאי צרפתי בשם לוק בסון, שהיה פורץ דרך ובעל חזון סינמטי מקורי, הן בבימוי ("ניקיטה") והן בכתיבה ("האלמנט החמישי"). מאז עברו מים רבים בסן, לוק בסון התבגר והתמסחר, ולידיו נפלה סדרת קומיקס מצליחה בשם "ולריאן ולורליין" המספרת על סוכנים חשאיים עשויים ללא חת הפותרים תעלומות בעתיד הרחוק. בסון, שצריך, כמו כולנו, להתפרס, לקח על עצמו את הפרויקט – וביים את אחד הסרטים היפים ביותר והמשעממים ביותר שראיתי בז'אנר אי פעם.

במרכז העלילה עומדים כמובן שני טינאייג'רים צעירים ומעצבנים מאוד, שנראים ומתנהגים כמו כוכבי ילדים בערוץ ניקלודיאון (קארה דלווין ודיין דהאן). השניים נשלחים משום מה למשימה חשאית ומורכבת בתחנת החלל אלפא, בה חיים בהרמוניה אלפי מינים תבוניים וחולקים ידע ותרבות. האם הם יצליחו לגלות מהי הסכנה המסתורית המאיימת להשמיד את התחנה? האם הם יצילו את העם המסתורי, הפראי והיפהפה שהיגר לכאן מהסרט "אווטאר"? האם הם יתאהבו? האם נצליח לא להירדם? ומה לעזאזל ריהאנה עושה פה?

כדי להמחיש כמה הסרט הזה משעמם, אגיד שהחלק הכי מעניין בו היה הטריילר ל"בליידראנר 2049" שהוקרן לפניו. מצד שני, כמוצר לנוער מוכה-חום ומשועמם עד כלות שמחפש קצת אקשן וקצת קיטש הוא יכול להוות פתרון לא רע. למבוגרים, לעומת זאת, מומלץ להישאר במזגן ולצפות שוב ב"בלייד ראנר" הישן והטוב – סרט שבחמש דקות ממנו יש יותר כישרון מאשר במאה סרטים מסוגו של "ולריאן".

ולריאן ועיר אלף הכוכבים, בימוי: לוק בסון, ארה"ב/צרפת 2017, 137 דקות. // שירה סובל



כתיבת תגובה