ביקורת סרט: ״בעלי ברית״

%d7%91%d7%a2%d7%9c%d7%99-%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aaהמפיצים של "בעלי ברית", הסרט שכיף לתאר כאחראי לחיסולם של הנישואים המוצלחים והזוהרים בתולדות הוליווד, מכנים אותו ״המותחן הרומנטי של השנה״. זה כינוי בעייתי, כי אין פה לא הרבה רומן ולא הרבה מתח, והעלילה הרבה פחות מעניינת מלדעת מה באמת קרה בין מריון קוטיאר לבראד פיט, והאם מה שקרה אחראי לפירוק החבילה עם אנג׳לינה ג׳ולי.

השניים, כמובן, טוענים שסופם של הנישואים בכלל לא קשור לזה, ואם לשפוט על פי הכימיה בין קוטיאר לפיט על המסך, נראה שיש ביסוס לדבריהם. הסרט מנסה לשכנע אותנו כי זוג הגיבורים הראשיים, שני סוכני ביון החוברים למשימת חיסול בקזבלנקה מאחורי קווי האויב הנאצי, מתאהבים זה בזו באופן סוחף, דרמטי וטוטאלי, בדומה לסרטי המלחמה הגדולים (ע”ע ״קזבלנקה״, ממנו לקח רוברט זמקיס השראה כבדה למדי). בפועל, זה רק חיקוי חיוור, שבלוני ולא משכנע. הכימיה בין פיט וקוטיאר לא מיוחדת, אבל מה שחסר בסרט הוא בעיקר תחכום – תחכום ורגש. התסריט כל כך פשטני שקשה להאמין שהוא נכתב ברצינות ולא כמחווה אירונית לסרטי עבר קלאסיים. וסיפור האהבה? השם ירחם. לו הייתי אנג'לינה ג'ולי, לא הייתי דואגת.

מתוך הסרט

מתוך הסרט

הדבר הכי מרגש שקורה כאן הוא עיצוב האופנה והצילום, שהם יותר ממעולים – ובעצם מצילים את הסרט הזה משיממון מוחלט. מצד שני, גם כאן העלילה המטופשת כל הזמן נכנסת באמצע: סצינת הלידה בבליץ תחת אש המטוסים הנאציים מרהיבה ובלתי משכנעת באותה מידה. באיזה עולם מתנהגים ככה אנשים בבית חולים שמפונה תחת הפצצה?

קשה להסביר מי האחראי העיקרי לנביבות הכוללת של הסרט – התסריט הבנאלי, השחקנים העציים או הבימוי העייף של זמקיס, במאי מוכשר שאחראי על קלאסיקות מדהימות כמו סדרת ״בחזרה לעתיד״, ומצד שני גם על יציאות תמוהות כמו ״בייוולף״. בכל מקרה, מה שבטוח זה ש״בעלי ברית״ לא יירשם כאחד מפסגות הקריירה שלו.

בעלי ברית / Allied, בימוי: רוברט זמקיס, ארה״ב 2016, 124 דקות. // שירה סובל



כתיבת תגובה