מי צריך אפקטים? "בן חור", ביקורת סרט

בן חורהגרסה החדשה של הקלאסיקה ההוליוודית "בן חור" נוטלת לעצמה את החופש האמנותי לשנות מספר אלמנטים מהסיפור המוכר, בעיקר מהגרסה הקולנועית של 1959 (אשר גרפה 11 אוסקרים). נשאר סיפור הנקמה של בן חור, היהודי העשיר, בטריבון הרומי מסאלה, שהלשין עליו שלא בצדק שבגד בנציב הרומי ושלח אותו לחיים חדשים כעבד. אבל מסאלה הופך להיות אחיו המאומץ של בן חור; הרעף שניתק מהגג הופך לחץ שנורה על ידי קנאי המוצא מחסה בבית משפחת בן חור; ובלב ים ניצל בן חור לבדו, בלי להציל את המפקד הרומי, ההופך אותו לבן חסותו.

אך השוני העיקרי הוא בדמותו של ישו. אם בסרט המקורי דמותו קיימת אך אינה מרכזית, הרי שבגרסה הזו דמותו נוכחת, מסייעת וגורפת אהדה ממעריציה וחשש מהרומאים. למעשה, היא הופכת את הסרט לסרט כמעט מיסיונרי, שמצפה מהצופה להגיש את הלחי השנייה כמו כל נוצרי טוב.

מתוך הסרט

מתוך הסרט

ג'ק יוסטון, המגלם את יהודה בן חור, אינו מלא כריזמה ונוכחותו אינה מהפנטת; הוא לא משכנע כאציל שטוף רגשות שנאה ונקמה. טובי קבל אמין יותר כמסאלה, אך מי שגונב את ההצגה (אולי כצפוי) הוא מורגן פרימן (למרות ראסטות מיותרות לחלוטין הדבוקות לראשו). הזווית הישראלית היא איילת זורר, המגלמת את אמו של בן חור (דאבל אחרי סופרמן), שאינה מוכנה לקשר בין מסאלה לבתה תרצה.

הטכנולוגיה השתנתה בשנים שעברו מאז 1959, והדבר ניכר בעיקר בשתי סצנות מרשימות: קרב הספינות בין הצי היווני לבין הצי הרומי, ומירוץ הכרכרות הבלתי נשכח. הסצנות האלו, במיוחד בתלת מימד, נראות חיות לחלוטין ומרגשות מאוד. בכל שאר המדדים, החידוש לא עומד בסטנדרטים של הסרט המיתולוגי, ולא משנה כמה אפקטים הוא יוסיף. אבל אם מתעלמים מהצל הענק המוטל עליו, צריך להודות שזהו סרט שקל להיכנס אליו ואפשרי בהחלט למצוא בו הנאה – למעט קטעי הנצרות והמיסיונריות, בעיקר בסופו, שמכבידים עליו והופכים אותו למעיק.

בן חור, במאי: סימור בקמממטוב. שחקנים: ג'ק יוסטון,  טובי קבל, מורגן פרימן, איילת זורר, ארה"ב 2016, 124 דקות. // ישראל כורם



תגובה אחת

  1. מגדלור wrote:

    לא חושב שפרימן הבריק כאן, הוא נדבק בבינוניות של כל הפרוייקט הזה. הסרט היה קשה לצפיה גם בגלל המסרים המסיונרים שהוא ניסה לטפטף וגם בגלל שזה לא ממש סחף. חיכיתי רק שיסתיים כדי לעשות V ולעבור הלאה.

כתיבת תגובה