ביקורת: ״הקפות״, סרטה של לי גילת

הקפות פוסטר הסרטעל כתפיו של אהרון ניניו בן ה-13 (אגם אוזלבו) מוטלת אחריות כבדה: לאחר שזכה להחזיק את ספר התורה בהקפות שמחת התורה, אנשי השכונה צובאים עליו בבקשות ישועה מאלוהים, בעקבות האמונה שמי שזוכה בהקפות יכול לעשות זאת בשם כולם. ככלל, הן נוגעות לאהבות אבודות או לרצון להשגת אהבה, אך מעל כולן מתבלטת אחת: זו של אביו בצלאל (ליאור אשכנזי), שמבקש בן נוסף. רוזה (אסי לוי), אמו, הפילה שישה עוברים בניסיון להביא ילד נוסף, דבר שגרם להתפוררות יחסיה עם בעלה; כעת, ההקפות של אהרון נותנות לאביו תקווה לשיפור יחסיו עם אמו המיואשת.

זהו סרטה הראשון של התסריטאית והבמאית לי גילת, והוא מעניין מאוד גם אם לא חף ממגרעות. הוא מאוד פולקלוריסטי ועשיר בעולם שהוא מציג, עולם פנים-שכונתי המשלב טיפוסים צבעוניים וקהילתיות המאוגדת סביב הריטואלים הדתיים בבית הכנסת, אך יש משהו בחוקיות הפנימית שלו שלא לגמרי עובד. הניסיון שלו לשלב בין הריאליסטי לסוריאליסטי מעניין כלשעצמו, אך החוקיות הפנימית הפגומה מונעת את הגישור ההכרחי בין שתי האסכולות, מה שגורע מהיכולת להתחבר לסיפור ולדמויות.

עם זאת, לזכותו ייאמר שהקונפליקטים והדמויות המוצגים בו מורכבים ומסקרנים. הדואליות בדמויותיהם של אהרון, בצלאל ורוזה בין האמונה לחוסר האמונה בנפשו של אדם נותנת להם עומק, ולנו – חומר למחשבה. למרות פגמיו, מדובר בסרט מסקרן ושווה צפייה על אמונה ועל אהבה, שני הכוחות המניעים אותנו כבני אדם.

הקפות / Encirclements, תסריט ובימוי: לי גילת, ישראל 2015, 96 דקות. // טלי לנקרי



תגובה אחת

  1. סרט טוב, נעים לצפיה. הסרט עוסק בכאב של האנשים ובאופן שהם בוחרים להתמודד איתו.
    בהשפעה של הבחירה שלהם על האחרים ועל הקהילה שחיה סביבם

כתיבת תגובה