באושר ועושר: ״הון אנושי״, ביקורת סרט

הון אנושי פוסטר הסרטבמערכת הבחירות האחרונה דובר רבות על "השקופים" – העניים, המובטלים ונותני השירותים הבלתי נראים שאיש אינו שם לבו אליהם וקולם אינו נשמע. מסתבר שגם באיטליה, כמו כאן, חיים לא מעט כאלה, ואחד מהם, מלצר בחברת קייטרינג, מוצא את מותו הטראגי בתאונת פגע וברח לאחר שעבד בערב חלוקת פרסים בבית ספר יוקרתי (ועוד בערב חג המולד, למרבה הסמליות). התאונה הקטלנית היא נקודת הפתיחה של הדרמה החברתית והנוקבת הזו והמוקד דרכו אנו נחשפים לסיפור של חמדנות, אנוכיות, תאוות בצע וגם אהבה אמיתית. הסיפור מובא לנו בצורת ראשומון, מזוויות הראייה של שלוש דמויות: דינו אוסולה, סוכן נדל"ן, טיפוס חלקלק ומעצבן ששואף לגדולות; ביתו סרנה, הלומדת בתיכון של בני עשירים ויוצאת עם בחור עשיר ומפונק; וקרלה ברנאסקי, אישה מתוסכלת וריקנית הנהנית מרווחיו המפוקפקים של בעלה, בעל קרן הון סיכון בסגנון פונזי, אך חולמת על חיים אחרים.

מתוך הסרט

מתוך הסרט

התחבולה הסיפורית של הצגת מאורעות זהים דרך נקודות מבט שונות כבר מזמן אינה חידוש ועשויה לעצבן ולייגע, אך וירזי, שגם כתב את התסריט המבוסס על ספר באותו שם, מצליח לשמור על רמות עניין גבוהות ולחשוף בכל פעם רבדים חדשים ופרספקטיבות מעניינות שסותרות את הציפיות של הצופה ומעמתות אותו עם הדעות הקדומות שלו. אינני יודעת אם תסריטים המבוססים על ספרים הם איכותיים יותר, אך במקרה הזה הסרט עשיר במורכבות, מתח ועניין, גם ברמת תעלומת מותו של המלצר וגם בסאב-טקסט החברתי והפוליטי.

"הון אנושי" פתח את פסטיבל הקולנוע בירושלים, אך זהו ממש לא סרט של פסטיבלים בלבד – קולנוע איכותי, מעניין ומשוחק היטב אינו נחלתם הבלעדית של עכברי הסינמטקים. הוא בהחלט מעורר תיאבון ליצירות נוספות של וירזי, ובכלל, להיכרות עמוקה יותר עם הקולנוע האיטלקי, שלא זוכה לתפוצה רבה במחוזותינו.

הון אנושי / Human Capital, בימוי: פאולו וירזי, משחק:  מתילדה גיולי, ולריה ברוני טדסקי, פבריציו ג'יפוני, איטליה 2013, 111 דקות. // שירה סובל



כתיבת תגובה