פילוסופיה בשני פרנק: "המזכרות", ביקורת סרט

המזכרות"המזכרות" מבוסס על ספרו של דויד פואנקינוס ("העדינות"), המספר על משפחה פריזאית אחת ומערכות היחסים שבתוכה – בעיקר מערכת היחסים בין רומין הצעיר שמחפש את עצמו ובין סבתו הקשוחה שנמלטת מבית האבות בו שוכנה כנגד רצונה. הסרט מלווה את חיפושיו של רומין אחר הסבתא כמו גם אחרי האהבה של חייו, ומפגיש אותנו עם מבחר דמויות קומיות, מרגשות ואף מוזרות ומוקצנות, כמו פקידה במלון המשרטטת על המפה בנימוס ובתשומת לב את המסלול המומלץ לאתר ההתאבדות הקרוב, או קופאי בעל תובנות עמוקות ומשמעותיות על החיים.

למרות מספר סצנות יפות וצילומי נוף מרהיבים, הסרט מתגלה בסופו של דבר כפשטני, רדוד וצפוי. הוא מנסה למכור סיפור מתוחכם כביכול על משמעות החיים, המוות, הידידות, האהבה וכל השאר, אך מספק למעשה פילוסופיה בשקל. ייתכן כי הרומן מעמיק יותר, אך הסרט לא מצליח להתרומם מעל רצף הקלישאות הבלתי נגמר, כולל סוף בנאלי שעשוי לגרום להרעלת סוכר. אני לא מכירה מספיק את הקולנוע הצרפתי העכשווי, אך לפחות לפי הסרטים המגיעים לארץ, נראה שהוא סובל משמרנות ומקלישאתיות במסווה של איכות. אני תוהה אם זה מה שהמפיצים מוצאים לנכון לייבא, או שזה מה שאכן קורה כרגע בסצנת הקולנוע בצרפת.

בשורה התחתונה: לפנסיונרים ולחובבי קולנוע צרפתי סנטימנטלי וצפוי מהסוג הנפוץ במקומותינו לאחרונה.

המזכרות, בימוי: ז'אן פול רוב, משחק: אני קורדי, מישל בלן, מתיה ספינוזי, שנטל לובי, צרפת 2014, 92 דקות. // שירה סובל



כתיבת תגובה