ביקורת סרט: "ליילה ואיב"

 

0vfmwdt74u0lbrcshpo"לילה ואיב" יכל בקלות להיות סרט איכותי ומעניין. זהו סיפורן של שתי אימהות (ג'ניפר לופז וויולה דיוויס) שנואשו מהטיפול הכושל של הרשויות במות בנה של לילה, נער תמים שנורה מחלון רכב חולף בשל מלחמת כנופיות. שתי האימהות יוצאות למסע נקמה משותף ברוצחים, במהלכו הן הופכות בעצמן לנרדפות (אך גם לרודפות) על ידי החוק והפושעים שאותן הן מנסות ללכוד. העלילה נפתחת בהצטרפותה של לילה לקבוצת תמיכה של אמהות ששכלו את בניהן בנסיבות שונות. לקבוצה יש חלק חשוב בסרט, מכיוון שהיא אמנם נקודת המפגש בין לילה ואיב, אבל היא גם נקודת המפגש של הצופה עם השכול ועם דרכי ההתמודדות השונות של האימהות עם הסבל העובר עליהן. למשל, אחת האימהות שוקעת באשליות לפיהן בנה המת יופיע לכריסמס, ומפחידה מאוד את לילה, שחוששת להגיע למצבה. קבוצת התמיכה היא הדבר העקבי והמציאותי היחיד בסרט הזה; בנות הקבוצה מופיעות  בכל אירוע מרכזי והן אלו שנותנות ללילה תמיכה אמיתית. אם תרצו, אפשר בהחלט לראות בסרט שיר הלל לעובדים סוציאליים.

זהירות, ספוילר בפסקה הבאה – הסיפור של לילה מתואר היטב, אבל לא ברור מה בדיוק קרה לבתה המתה של איב, ולמרות שמדובר באשליה ואיב לא באמת קיימת, הרי שאם לכל אורך הסרט מטעים אותנו לחשוב שמדובר באישה אמתית, רצוי היה להגביר את ההקשר המציאותי ולבנות סיפור אמין או לכל הפחות לדאוג שהצופה יראה את בתה לפחות באותה תדירות בה הוא ראה את דמותו של בנה של לילה טרם מותו. אבל גם אם נוכל להשלים עם פערי המידע לגבי איב מהסיבה הברורה שהיא "האני האחר" של לילה, מה שמאפשר לה לרצוח בחופשיות רבה וכמעט ללא ייסורי מצפון,

הרי שקשה מאוד להשלים עם חלקי הסרט שאמורים להגדיר אותו כסרט פעולה; לא ברור מדוע נהרג הבן, כיצד הצליחו השתיים לעלות על עקבותיהם של הרוצחים או כיצד הצליחו לאתר אותם כל אימת שנדרשו לכך תוך התחמקות קלילה מהמשטרה. הבעיה היא שכל עוד הצופה זוכה לקתרזיס שלו ולנקמת הדם שלא באמת מצליחה לשכך את הכאב, מסתבר, הוא כבר לא שם לב לפרטים. כלומר, לא ממש משנה שאין כל היגיון בכך שאישה תמימה נכנסת למלחמת כנופיות אלימה ועקובה מדם ואף מצליחה לשרוד יותר מ-5 שעות כל עוד הרעים קיבלו את שלהם. לא משנה שמדובר באישה מן היישוב שמעולם לא החזיקה נשק קודם לכן ושהמוסר לפיו גדלה את שני ילדיה (גם את זה המת) לא כלל רציחה של חברי כנופיות או ילדים מבית טוב שהפכו דילרים כדי להרוויח את שר הלימוד באוניברסיטה היוקרתית בה הם לומדים – העיקר שהיא מצליחה "להוריד" עוד כמה "חיילים". בעניין הזה המסר של הסרט לחלוטין לא ברור ואולי אף סותר את עצמו; כן, אנחנו בעד מוסריות, תמיכה חברתית וחיים ללא נשק, אבל כן, אנחנו בעד נקמה ונטילת האחריות בידיים, במיוחד כשזה מצליח.

המעבר בין תיאורי הסבל המוצלחים והתהליכים הפסיכולוגיים שעוברות הנשים עומדים בסתירה גמורה לצד האקשני של הסרט, שהוא בלתי אמין ומיותר לגמרי. אם היוצרים ביקשו להעצים נשים בכלל ואימהות שכולות בפרט, הרי שההעצמה באמצעות שחרור מכבלי מוסר לא עומדת במבחן המציאות, גם לא בזו הקולנועית.

תו האיכות בסרט הזה הוא משחקן של ג'ניפר לופז וויולה דיוויס ("העזרה"), משחק טוב ומרגש ומעל הכל אמין מאוד. את ההזדהות של הצופה עם השכול יש לזקוף בעיקר לזכותו, ובכל זאת, הוא לא מצליח להציל את הסרט.

לילה ואיב / Lila & Eve, בימוי: צ'ארלס סטון, ארה"ב 2015, 94 דקות. // רג'ינה אנדרסון



כתיבת תגובה